שני דברים שיעזרו לנו להתמודד עם מצבים מאתגרים עם הילדים

"לא כולם חייבים לשמוע איך את מדברת"
אמרה האמא בתור לפנינו במכולת לבתה,
בזעם עצור, חוסר אונים,
ומה שנראה כמו רצון עז שהסיטואציה המביכה הזו תסתיים סופסוף,
תעלם ותתאדה לחלל האוויר
כאילו לא קרתה מעולם.

אבל הדברים האלה רק הלהיטו עוד יותר את הבת שלה
שהמשיכה בשלה מתוך התעלמות מוחלטת:
"זה לא פייר"
"למה תמיד רק הוא מקבל"
(נאמר כשהילדה חוטפת את הממתק שבחרה מהמדף
ומטיחה מבט כעוס ומאשים לעבר אחיה הקטן
שפותח להנאתו חבילת אקטימל),

ואז בפנייה חדה לעבר אמא שלה
יוצא ממנה בכעס ותסכול:
"מטומטמת אחת, אני שונאת אותך",

והשיח הזה חוזר שוב ושוב במעגלים:
"לא כולם חייבים לשמוע איך את מדברת"
אומרת האמא, שוב,
נאחזת במשפט הזה כמו מנטרה,
מתפללת שזה ייגמר
ומגייסת את כל הרצון הטוב שעוד יש בה להסביר ולומר:
"זה ממתק, חמודה. תחזירי אותו מייד.
אם תבחרי משהו שהוא לא ממתק,
תקבלי גם את".

ויכולתי ממש לראות איך אותה אמא, שרק רצתה בטוב
מקשיחה את שרירי הפנים שרק לא יסגירו
מה שמתחולל בתוכה באותו רגע:
הייאוש, השאלות והספקות (מה הבעיה של הילדה הזו??)
הרצון שההתנהגות הזו תפסק תכף ומיד כי היא כל כך בלתי נסבלת
ובו זמנית הרצון העמוק להיות יכולה להגיע ללב של הבת שלה
להשפיע לפחות קצת על ההתנהגות שלה

כי מה היא בסך הכול רוצה —
לשמור על הבריאות שלה?
להגן עליה?
לחנך אותה להיות בנאדם שרואה את האחרים מסביבו?
ותסכול נוראי כזה שעולה פעם אחרי פעם
כשזה לא מצליח ומתנפץ מול המציאות.

סופסוף הם שילמו ועל המדרכה בחוץ
שם הרצון הגדול לא להתפרץ,
לא להתפוצץ
לשוחח ברוגע על הדברים
עלה לגמרי בתוהו,
האמא כבר לא יכלה לשאת את הדיבור של הילדה,
נגמרה לה היכולת להכיל והתסכול שהצטבר יצא בצעקות החוצה.

עכשיו אני רוצה לכתוב משהו לפני שאני ממשיכה.
אני לא כותבת את זה בשיפוט על אותה אמא –
להפך, זה היה מבאס ומתסכל שלא יכולתי לתפוס את האמא הזו רגע
ולומר לה שאני ממש רואה שיש בה את המחויבות להגיע ללב של הילדה,
ואיך שבסבלנות אין-קץ היא נשמה עמוק והבליגה
מהמקום הכי טוב שרק רוצה שזה יסתיים בלי פיצוץ וריב ביניהן.

ודווקא בגלל שהרגשתי את עומק כוונת הלב שלה,
עלה בי הכאב –

ומתוכו אני כותבת כאן שני דברים שיכולים מאד לעזור לנו ההורים
במצבים מאתגרים כאלו שבהם הילדים מתעקשים,
לא מקשיבים ומביעים את התסכול שלהם במילים קשות,
באלימות כלפינו או כלפי אחרים:

1. הדבר הראשון שכדאי לעשות במצבים כאלה
   הוא קודם כל לנשום, ולהזכיר לעצמנו שהורות
   היא דבר מאד אינטנסיבי, מאתגר, ושיכול להיות גם מתיש –
   פשוט לנשום רגע פנימה ולהזכיר לעצמנו
   שאנחנו רוצים כמיטב יכולתנו להישאר
   באותם רגעים מאתגרים בחיבור לעצמנו ולילד שלנו.                                                  
2. הדבר השני שאנחנו חייבים לעשות הוא
   להזיז את תשומת הלב והמיקוד שלנו –
   מההתנהגויות המאתגרות (מתעקשת לקחת ממתק
   ובבית זה יכול להיות: לקחת בכח, להרביץ, לא להקשיב)
   ומהמילים שנאמרות – אפילו אם הן נורא קשות לנו לשמיעה –
   אל מה שנמצא עמוק מתחתיהן שהילד מנסה להגיד ולא יודע איך:

מתחת לכל התנהגות שקשה לנו איתה
יש משהו שהוא נורא יקר לילד ושעליו הוא נלחם –
יש שם רצון שהוא אוחז בו בכל הכח (וזה מראה עד כמה זה חשוב לו)
ויש רגשות שעולים בו (שקשורים לאותו רצון) –

וכל מה שאנחנו ההורים צריכים לעשות כדי להפוך
את אותם רגעים מאתגרים להקשבה ולשיתוף פעולה –

הוא להעביר את המיקוד שלנו ושל הילדים
לאותם רצונות עמוקים ורגשות שמתלווים אליהם
ולהתייחס אליהם בשיחה עם הילד,
ליצור איתו חיבור והקשבה ומשם בדרך כלל בקלות
להגיע איתו להסכמה ולשיתוף פעולה –

בדרך שמחברת ומקרבת, מבלי שאנחנו צריכים
להשתמש בשום שלב בכח, באיומים או בלהרים את הקול
ומבלי שאנחנו צריכים לוותר על מה שחשוב לנו.

מה שכתבתי לכם כאן זו פרקטיקה מעשית
שכל הורה יכול להשתמש בה –
והיא עושה שינוי עצום בהתנהלות בבית עם הילדים.

ואם תרצו ללמוד את הדרך הזו אנחנו מזמינים אתכם

להצטרף להדרכת הורים אינטרנטית
שבה אנחנו מלמדים איך לעבוד עם הדרך הזו
שמשנה לאלפי משפחות לטובה את החיים בבית

'במקום עונש – וגם במקום לצעוק, לאיים ולספור עד 3'

ומשהו חשוב לגבי המילים הקשות שנאמרו לאמא בסיפור –

זה שאנחנו פועלים בדרך מקרבת כמו שהסברתי כאן
זה לא אומר שאנחנו לא מתייחסים למילים קשות שנאמרות
כמו "מטומטמת אחת, אני שונאת אותך" –

בוודאי שאנחנו מתייחסים כי חלק מהאחריות ההורית שלנו
היא ללמד את הילד לבטא את הרגשות והרצונות שלו
בדרך שתיקח אחרים סביבו בחשבון ותכבד אותם –

רק שאנחנו עושים את זה בדרך שהיא גם מניסיוני הרבה יותר יעילה,
שלא מצריכה מאיתנו לפעול בדרכים שאנחנו לא שלמים איתן –
דרך שמלמדת את הילדים שלנו לדבר את מה שקורה להם בפנים
במקום להרביץ, לקחת בכח ולדבר במילים קשות –

ושמעמיקה כל הזמן את הקשר שלנו עם הילדים,
שיכול להיבנות דווקא מרגעים מאתגרים ורצונות מנוגדים –
אם משתמשים בהם בכלים הנכונים.

בהדרכה הקרובה אנחנו עומדים ללמד את הדרך הזו –
זה צעד ראשון וחשוב ליישום של הדרך המקרבת בבית
(ומי שירצה יוכל אחריה להמשיך ללמוד איתנו עוד).

להרשמה להדרכה – לחצו כאן

נשמח לראותכם!

להתראות
יעל, יואב וגליה
וצוות הבית להורות מקרבת