"או שאני אצעק ואשתמש באיומים ועונשים
או שהילד יעשה מה שהוא רוצה כמו בבי"ס דמוקרטי
כאילו אין היררכיה בין הורה לילד כשהתפקיד שלנו כהורים
הוא רק למלא ולמלא ולמלא רצונות של הילדים"
כך אומרים לנו הורים מודאגים שלא מרוצים
ממה שקורה כרגע אצלם בבית ומחפשים עוד כלים
אבל גם מוטרדים כי הם רוצים שהכלים החדשים
יהלמו את הערכים והאמונות שלהם
לגבי התפקיד שלהם כהורים –
התשובה שלנו עבורם יכולה לשפוך אור על מה זה בעצם הורות מקרבת:
הורות מקרבת איננה 'בית ספר דמוקרטי'
בשורה התחתונה ההורה הוא הסמכות,
מי שמחליט מתי הוא מתגמש ומתי לא
החידוש הוא שאפשר לשים גבולות בלי כעס
תוך כדי שאנחנו בתדר המקרב
(למעשה יש לנו קורס שלם שנקרא: "גבולות בדרך מקרבת"
שעוסק בהרחבה בדיוק בנושא הזה)
אבל היום אנחנו נציע לכם טיפ אחד קצר וחשוב מאין כמותו
שיאפשר לכם לחיות יותר בשלום עם עצמכם ועם הילדים שלכם
גם כשאתם שמים להם גבול ולא נכונים להתגמש
אפילו אם הם יגיעו לבכי וכעס כשישמעו 'לא' –
לדוגמא כשהילד עוד פעם מבקש משהו מתוק
אחרי שקיבל כמה פעמים ואתם מרגישים ש – עד כאן –
האחריות ההורית של לדאוג לשיניים ולבריאות שלו
כבר עולה מבחינתכם על הצורך להעניק לו את העונג
של המתוק ושל ההחלטה בעצמו מה הוא אוכל.
או כשהילד מרים יד על אחותו או על חברים בגינה
במצבים כאלה אנחנו יכולים לנקוט בשני צעדים יעילים ביותר עבורנו ועבורו:
א. התכווננות פנימית לעמוד על שלנו בצורה תקיפה אך לא תוקפנית –
בנחישות אך בלי כעס
אולי נצטרך קודם כל להרים קצת את הקול או לתפוס את היד לפני שהיא מכה –
אבל נעצור מייד ברגע שהצלחנו בזה –
קשה לילד מהתסכול והאכזבה מכך שמשהו שחשוב לו לא מתקיים
והכעס שלנו רק יחריף את המצוקה שלו ויגביר את ההתנהגות המאתגרת
כי הוא ירגיש ניתוק מהלב שלנו בדיוק כשהוא הכי זקוק לחמלה ונחמה
וכשאנחנו נזכרים בכל זה אנחנו יכולים מיד לעבור לחמלה שתמוסס את המצוקה שלו
ותפתח את ההקשבה שלו אלינו –
כמו למשל:
ממש בא לך את הכיף של הממתק הזה?
וחשוב לך להחליט בעצמך מה אתה אוכל?
או – אתה מתבאס כשהיא מתערבת במשחק שלך?
בא לך לשחק בשקט ושישמרו שלא יהיו לך הפרעות?
ואחרי כמה משפטים שפוגשים את מה שחי בו וקצת מרגיעים, אפשר לפנות אליו ב –
ב. אמירה אסרטיבית וברורה למה אנחנו לא מוכנים
למלא את הבקשה/לקבל את ההתנהגות שלו –
שתבהיר שאנחנו לא סתם דורשים ממנו דרישות שרירותיות
שאכפת לנו ואנחנו זוכרים שהתפקיד שלנו הוא להיות המלווים והמדריכים שלו
כי ההתנהגות הלא רצויה שלו, היא תולדה של מצוקה
שאין לו כרגע כלים אחרים כדי לבטא אותה
והוא באמת זקוק לנו שנלמד אותו –
למשל נגיד לו שבגלל שאנחנו אוהבים אותו
חשוב לנו לשמור על הבריאות שלו וללמד אותו לשמור על עצמו.
או נסביר בפרוטרוט את הפגיעה שמכות יכולות לגרום לאחותו וגם לו
ובאיזו דרך יעילה יותר עבורו הוא יכול להשתמש –
למשל ניתן לו מילים כדי שלא יזדקק למכות
("כשאת נכנסת לשטח שקרוב אלי ומפילה לי את החלקים במשחק
אני ממש מתבאס כי חשוב לי שיהיה לכולנו איכפת לשמור את מה שהתאמצתי לבנות")
כשאנחנו שמים גבול בתקיפות וחמלה ולא בכעס
הסמכות ההורית לא נבנית מיצירת פחד, אשמה או בושה
(מה שנוצר ברובנו כילדים כשההורים צעקו, הענישו או הקטינו אותנו)
אלא באמצעות הסמכות החדשה –
היכולת שאנחנו מקנים לילדים "לסמוך" עלינו ההורים
שאנחנו לא מתפרקים מכעס בכל מצב של קונפליקט
ושאנחנו יכולים לעזור להם עצמם להבין במצבים שמאתגרים אותם
מה החוויה הפנימית שלהם – מה הם מרגישים ולמה הם זקוקים
ולעזור להם לבטא את מה שחשוב להם
ולהציע להם מה לעשות בדרך שפוגשת את הלב שלהם, מסייעת להם
ומאפשרת להם להיות הם עצמם
(מה שגם מאפשר להם להתרגל לשתף אותנו בקשיים ולבטים
ומונע מהם את הצורך להסתיר או לשקר).
רוצים להתייעץ איתנו לגבי אתגר שיש לכם עם הילדים
ושנתאים לכם דרך שתעזור לכם להביא לשינוי גדול בבית?
לחצו כאן לשיחת ייעוץ איתנו:
https://feelfamily.co.il/call/?ref=glfb
המשך יום נפלא
יעל, יואב וגליה
וצוות הבית להורות מקרבת
מחפשים דרך להניע את הילדים לשיתוף פעולה
מבלי להשתמש באיומים ועונשים
כדי להיפרד מויכוחים ומאבקי כח בבית?
לחצו כאן כדי להירשם לשיחת ייעוץ איתנו ולימדו איך ניתן:
'לעבור מגבולות מרחיקים לגבולות מקרבים'
היי, ראתי במאמ אח על שבירת האמון ע"י שימוש בכוח כדי להכניס את הילד לדוג. הבן שלי בן שנתיים וחצי. והרבה פעמים אני מרימה אותו לאמבטיה למרות שהוא אומר שהוא לא רוצה לרוב ברגע שהוא עושה שם הוא מתמס וכבר נגמרת השרמה אבל האם זה נחשב פגיעה באמון אני מרגישה שרוב היום אני חושבת איך להתנסח ולגרום לו לעשותדברים בדרך טובה וזורמת איתו כדי שלא נגיע לעצבים והתנגדות ואז יכנס למצב יותר של אנטי.. במידה ואני אומרת לא לא על הדבר הכי קטן הוא זורק דברים ואז אני מנסה לא להראות כעס, לשקף לו למה אמרתי לא, להחזיק לו את היד שלא ימשיך לזרוק/ להסיח את דעתו ואחכ לחזור לאסוף ביחד. מה לעשות כשצריך להזדרז ואני מרימה אותו כנגד רצונו כי הוא פשוט לא רוצה לבוא ונגמרה לי הסבלנות/הזמן/ הרעיונות איך לשכנע אותו?
הי תמר, כיף שאת מתעניינת בגישת תקשורת מקרבת! הגישה שלנו של תקשורת מקרבת מתאימה מאד לגיל שנתיים וגם לפעוטות קטנים יותר. כמובן שלא תהיה להם סבלנות להקשיב לשיחות ארוגות, אז כדאי לערוך אתם שיחות קצרות (ממש משפטים ספורים) ורצוי, לפחות בהתחלה, לדבר איתו מחוץ לסיטואציה, כשיש לכם זמן רגוע ביחד ואת תגיעי מוכנה ואחרי שחשבת וניסית להבין מה היה הצורך שלו בסיטואציה כשהוא לא רצה להכנס למקלחת, למשל: זוכר שאתמול בערב ביקשתי ממך להכנס למקלחת ואמרת שאתה לא רוצה? היה לך חשוב לסיים את המשחק שהיית בו? כי מאוד נהנת וממש לא רצית להפסיק? (צרכים של משחק, הנאה) והיה לך חשוב שאבין שלא סיימת? ושאני אתחשב בזה? (צרכים של נראות, התחשבות, המשכיות) . ואחרי שתתני מקום לצרכים שלו, תוכלי לבטא את מה שחשוב לך שבגללו התעקת שיכנס להתקלח בזמן שביקשת. חשוב לדבר איתו על הרגשות והצרכים שלו, כי כך הוא ילמד לתת להם שמות בעצמו בהמשך. וגם ממש חיוני לבטא את המהות המקרבת במעשים ולא רק במילים (בעיקר כי הוא קטן ולא ממש מדבר לגמרי). להשתמש בקשר עין, בחיבוקים, בנוכחות. כמובן להשתדל למלא את הצרכים שלו גם הפיסיים וגם הצרכים בכיף, משחק, בחירה, רוגע וכולי ככל הניתן. בקצרה, אם תהיי במהות המקרבת בתוכך — תחזיקי את הרגשות והצרכים שלך ושל הילד בתוכך ותתני להם הכרה ומקום — זה יגיע אליו גם בלי שיחות ארוכות.
וכמובן ההמלצה היא להתחיל משיחות בזמן רגוע, כשמתאים לילד להקשיב. כשהוא מוכן ומסכים. זה יפתח את ההקשבה שלו ויוריד הרבה התנגדויות.
יום מבורך!