למה הוא מרביץ לאחותו כל הזמן ואיך גורמים לזה להפסיק?

בהדרכה שקיימנו בשבוע שעבר לאחד הקורסים שלנו
סיפרה לנו אחת האימהות שמה שמשגע אותה
עכשיו בסגר וממש מוציא אותה מדעתה
זה המריבות בין האחים בבית.

הבן הקטן של (בן 4) כל הזמן מרביץ לאחותו הגדולה (בת 6.5)
ולפעמים גם לה. אתמול, למשל, היא סיפרה,
כשהאבא שלהם החזיר אותם מסיבוב שעשה להם בחוץ
ושניהם רצו אליה, הוא בעט באחותו
כדי להגיע אליה ראשון לחיבוק.
״וזה כל הזמן קורה, אנחנו משחקים, נהנים
וכיף לנו ופתאום הוא מתחיל להרביץ,
בלי שום הכנה!
ולפעמים, היא הוסיפה, כשאני כועסת על הילדה,
הקטנצ׳יק הזה, בא ומרביץ לה,
כאילו מדגיש את הכעס שלי ועוזר לי״

ומה את עושה? שאלנו אותה.

"אני מתחרפנת, זה מכעיס אותי נורא
ואני צועקת ושואלת אותו למה הוא מרביץ
ומרחיקה אותו ממני או ממנה.
מה עושים? איך מפסיקים את ההרגל הזה
וגורמים לו להגיד או לבקש את מה שהוא רוצה?

אז לפני שמגיעים למה עושים, אמרנו לה
שחשוב שנבין שני דברים –
הראשון זה שלילד בן ארבע (ולפעמים לילדים גדולים הרבה יותר)
אין עדיין את הכלים והיכולת המילולית להבין ולהביע
את מה שחשוב לו ואת מה שהוא מרגיש.

והשני – אחת ההנחות המרכזיות של תקשורת מקרבת-
זה שכשצרכים של הילדים שלנו ושלנו לא מתמלאים
אנחנו מרגישים רגש לא נעים כמו כעס, תסכול או אכזבה
ואז הדרך להביע את הרגש הלא נעים היא לרוב
בהתנהגות כמו זו שהאמא סיפרה לנו – הרבצות, הצקות,
בכי ועוד, התנהגות שלא נעימה לנו
ושאנחנו מפרשים כלא בסדר.

ולכן, לפני הכל, חשוב שנבין מה הסיבה שהילד מתנהג ככה,
ומה חשוב לו כל כך שגורם לו לכעס שמתבטא במכות.

למשל יתכן שהצורך של הילד הוא במקום משלו,
ובביטחון במקום שלו במשפחה,
כשאחותו תופסת את אמא קודם
הוא מרגיש שהיא תופסת לו את המקום,
והבטחון שלו באהבה של האמא ובחיבור איתה מתערערים.
ואז כשהיא כועסת על אחותו, זו הזדמנות בשבילו
לבסס את המקום שלו ועל ידי ההרבצה לאחותו –
כמו להוכיח שהוא בסדר והיא לא –
כמו דרך לא מודעת לשמור על המקום שלו.

ואחרי שהבנתי את הצורך של הילד, מה אז?
היא שאלה אותי.

אז, אפשר לעשות כמה דברים, ענינו.
הראשון הוא להחליט שבפעם הבאה שזה קורה
אני בוחרת להגיב אחרת:
בפעם הבאה שהוא מרביץ,
במקום להגיב מתוך האוטומט
או מתוך הפגיעה שלי מהילד –
לעצור ולמצוא בתוכי את המקום שבאמת רוצה
להבין מה עובר על הילד שלי
מה חי בו באותו הרגע שבו הוא התחיל להרביץ לאחותו
מה חשוב לו בפנים שבגללו הוא כועס כל כך.
אם אנחנו מגיבים באוטומט וכועסים עליו ברגעים האלה
אנחנו בעצם מחזקים אצלו את תחושת הערעור
של המקום שלו בבית,
הוא כאילו מקבל הוכחה לכך שזה נכון שהמקום שלו ׳בסכנה׳ 
וזה יחזק ויחריף את האלימות הפיזית כלפי האחות וכלפינו.

השני, לנסות לברר איתו
אם זה באמת מה שעובר עליו.
אם לא מצליחים מיד כשזה קורה
זה לא פחות יעיל לשוחח מאוחר יותר,
כשנרגעו הרוחות ויש פניות לשיחה נעימה
שבה אפשר לשאול אותו שאלות אמפתיות
שמנסות לברר את החוויה הפנימית שהוא חווה
למשל:
אתה כועס? חשבת על משהו שהרגיז אותך
ובגלל זה אתה מרביץ לי?
אתה רוצה לדעת שאגיע לחבק גם אותך?
ואתה חושש שאם אחבק את אחותך לא אגיע אליך?

והשלישי, אחרי שהצלחנו לנחש נכונה,
(הוא ענה כן, כן, כן על מה שהוא הרגיש שחשוב לו)
אנחנו יודעים שפגשנו את הבפנים שלו
(ורק זה כבר ממלא לא מעט צרכים כמו מקום, הבנה וקבלה)
ויכולים לשאול אם מתאים לו לשמוע מה שעובר עלינו –
למשל:
"אתה יודע, אני ממש מופתעת שפתאום אתה מרביץ לי
כי היה לי מאוד נעים איתך וכיף לשחק"
"כשאתה מרביץ לי או לאחותך אני רוצה להגן
על הגוף שלי ושלה ואז אני מתרחקת כי זה לא נעים לי"

שיחה כזו יוצרת חיבור וקירבה,
היא לא מאשימה ולא שופטת
היא מאפשרת לשני הצדדים להרגיש שראו אותם
ושיש מקום לחוויה שלהם – 
והיא בעיקר מלמדת את הילד לדבר במקום להשתמש בכח –

ומכאן, אפשר לחשוב על פתרונות
שיוכלו לעזור לו בפעם הבאה שהוא יכעס
ועל משפטים, מילים או מעשים שהוא יוכל לומר
כדי לבטא את מה שבוער בו בפנים במקום להרביץ.
ושעם הזמן כשיהיה לו אותם הוא פשוט לא יצטרך להשתמש במכות יותר,
כי הוא ילמד דרך אחרת למלא את הצרכים העמוקים שלו.

אם גם אתם מחפשים דרך לשנות התנהגויות מאתגרות שחוזרות על עצמן
אצל הילדים שלכם –
והדרכים שאתם משתמשים בהן עכשיו לא עובדות לכם –
ואם אתם רוצים ללמד אותם לדבר ולשתף ברגשות שלהם 
ולבקש במקום להשתמש בכח – 

מזמינים אתכם לנצל את הזמן הזה שבו כל המשפחה יחד
ולבוא וללמוד איתנו ולהכניס תקשורת מקרבת לבית – 

פתחנו עכשיו במיוחד תכנית ליווי מיוחדת למשפחות 
זה קל ופשוט ללמוד ואתם מקבלים מאיתנו המון עזרה ותמיכה –
השינוי שתרגישו בבית יהיה גדול ובדרך כלל מהיר –

לחצו כאן ונספר לכם את כל הפרטים ותוכלו כבר להתחיל

נשמח לפגוש אתכם!

שיהיו ימים של חיבור לעצמנו ולילדים
וזמן מחבר למשפחה

יעל, יואב וגליה
וצוות הבית להורות מקרבת

מחפשים דרך להפחית ויכוחים ומריבות עם הילדים
להכניס רגיעה ואוירה נעימה לבית
עם הרבה יותר שיתוף פעולה – ומבלי להשתמש בכח?

לחצו כאן לשיחת ייעוץ איתנו

melavey-horim[1]

השאירו לנו תגובה...

2 תגובות

  1. Yael Prokopetz-katzir הגב

    היי, אני מגיבה להכוונה שלכם בנוגע לאח בן ה-4 שמרביץ. קראתי בעיון את כתיבתכם עד שקפץ לי משהו שממש גרם לי לתסכול פנימי. המשפט ״אחרי שהצלחנו לנחש נכונה״. אני חוזרת לפעמים למקרבת ומשחק הניחושים הזה מרגיש לי כמו הליכה באפלה, כמו ללכת ב״איבוד״. גם אם הילד ואני מנחשים נכונה מה הוא הצורך או הרצון מאיפה אני יודעת שזה באמת זה? איך אני יודעת שהילד לא רוצה כבר לנפנף אותי שאפסיק להציק לו? וגם ככה קשה ומעייף כל המאבקים האלה ועוד לנסות לנחש … זה יכול כל כך לתסכל אם ההורה לא מנחש
    תודה על ההקשבה,
    יעל

    • נעמה אביב הגב

      הי יעל, תודה שכתבת לנו! ראשית משמח לקרוא שהתחברת לתקשורת מקרבת ושאת מנסה ליישם עם בנך, הנסיונות והרצון להיות במהות המקרבת חשובים והם כבר הצלחה, בלי קשר לכמה הצלחת להגיד את הדבר המדוייק. ובהתייחס למה ששיתפת, חשוב לי להגיד לפני שה״ניחוש״ הוא חלק ממהלך אמפתי, שיחת אמפתיה לילד שהמטרה שלה היא ליצור חיבור (בינך לבינו), להבין באמת מה הילד חווה, מה חשוב לו בפנים כל כך ועל מה הוא נלחם עד כדי כך שמגיע לאלימות והרבצה. אפשר ורצוי, לפחות בהתחלה כשהשפה עדיין חדשה לך, להתחיל בשיחת אמפתיה בדיעבד, לא בזמן שהילד מרביץ והכעס שלנו עולה וקשה להיות באמפתיה אליו, אלא לגשת אליו בזמן נינוח ורגוע, כשיש לשניכם זמן ואז לשאול אותו מה היה לו כל כך חשוב כשהוא הרביץ? ולפני שאת ניגשת אליו חשוב שתחשבי עם עצמך ותנסי לנחש מה היה הצורך שלו. הדרך הכי קלה לעשות את זה – זה לשים את עצמך בנעלי הילד, ממש להרגיש כאילו את רגע במקומו וחווה את מה שהוא חווה, ולהרגיש מה את היית מרגישה בסיטואציה כזאת. למשל- נניח שאת משחקת במשחק כלשהו, ממש נהנית וכיף לך ופתאום מישהו מגיע וחוטף לך את זה מהיד! ככה פתאום בלי אזהרה- מה היית מרגישה? הפתעה? כעס? תסכול? היית רוצה שיבררו איתך אם את מוכנה לחלוק לפני שלוקחים לך? היית רוצה שיראו שאת משחקת עכשיו ושיתחשבו בזה? נכון? אז אלו ממש הצרכים שלך – נראות, התחשבות, מקום, פרטיות. ואז, אחרי שהבנת מה הם הצרכים את יכולה לשוחח על זה עם הילד, ולשאול אותו אם זה נכון – להיות בחקירה של החוויה הפנימית שלו עד שהוא יגיד לך – כן, כן , כן – ותדעי שהוא מרגיש שהבנת בדיוק מה עובר עליו ומה חשוב לו ושאת מחזיקה את זה ונותנת לזה מקום ולגיטימציה ולוקחת את זה בחשבון. אם זה לא מדוייק לו הוא לא יענה לך כן. ותקשיבי כמובן לתשובה שלו, כי הוא יכוון אותך למה שהוא חווה וכך תוכלי לדייק את השאלות שלך. שיחת אמפתיה לא אמורה לקחת הרבה זמן, בייחוד עם ילד בן 4 ולכן חשוב שתגיעי מוכנה אחרי שיש לך כיוון למה הצורך שלו.
      זה ממש על קצה המזלג – יש הרבה מה ללמוד על הנושא הזה של איך לדבר עם הילדים שלנו כדי ליצור את הקירבה והחיבור הזה אתם שכל כך מרגיע ומשקיט את הבית, אבל זו ההתחלה. מקווה שתצליחי!
      ואם תרצי לשוחח איתנו ולהתייעץ את מוזמנת להשאיר את מספר הטלפון שלך בפרטי או לכתוב אותו למייל: [email protected] ונחזור אלייך בהקדם. יום נפלא!

השארת תגובה