תקשורת מקרבת היא גישה שמיועדת ליצור הבנה וחיבור בין אנשים וכן בין אדם לעצמו, במטרה ליצור שיתוף פעולה ואווירה של קרבה בתוך מערכות יחסים. מי שיצר את הגישה הוא ד"ר מרשאל רוזנברג, פסיכולוג יהודי-אמריקאי, אשר הושפע מתורת האי-אלימות של מהטמה גנדי ומרטין לותר קינג. בשפת המקור תקשורת מקרבת נקראת – Nonviolent Communication תקשורת לא-אלימה.

אפשר לומר, שתקשורת מקרבת היא מפגש של חיבור מהלב בין אנשים, שמייצר מרחב שבו יש מקום גם למה שחשוב לנו וגם למה שחשוב לאחר. המרחב הזה שנוצר, שבו יש מקום ל'לב' שלנו ושל אחרים, יוצר קסם בתוך מערכת היחסים, שמשמר אותה לאורך זמן ויוצר בה תחושה של אכפתיות, חמימות, ביחד, שיתוף-פעולה, הקשבה ועזרה הדדית.

הבחירה בסוג תקשורת שכזה יעיל במיוחד במצבים שבהם יש ויכוחים וקונפליקטים בין אנשים, אי-הסכמות וחילוקי-דעות. העוצמה של הגישה היא ביכולת שלה לשמור על תחושת הביחד ועל האמפתיה ההדדית, מבלי לוותר על מה שבאמת חשוב לשני הצדדים. הכלים והמיומנויות של תקשורת מקרבת מאפשרים לנו לנהל דיאלוג שבעזרתו קל להגיע להסכמות ולפתרונות, גם במצבים שנראו לכאורה תקועים או חסרי-מוצא, כאשר הדרך למציאת פתרונות נסללת לרוב מעצמה, כתוצאה מתחושת החיבור, הקרבה וההבנה שנוצרו. התוצאה היא הפחתת הכעסים, המתחים והקצרים בתקשורת, ולטווח הארוך יצירה של תשתית רחבה שיש בה הקשבה, הבנה, קרבה ורצון לשתף פעולה ולעזור אחד לשני.