הילד/ה שלכם מתקשה לשמוע 'לא'? בכל פעם כשאתם מציבים גבולות הם כועסים, מקללים, בוכים, מרביצים משתטחים או טורקים את הדלת בעצבים? (תלוי בגיל שלהם)
צפו בהקלטת ההדרכה:
מגבולות מרחיקים
לגבולות בדרך מקרבת
לטפל במקום הכי נפיץ ביחסים במשפחה שמייצר את הכי הרבה קושי ותסכול להפחית את ההתנגדויות ולהגביר את שיתוף הפעולה באופן משמעותי בבית
רוצים לדבר איתנו בנוגע להשתתפות בקורס גבולות בדרך מקרבת? הכניסו כאן את פרטיכם ונחזור אליכם בקרוב:
מה תלמדו בהדרכה הזו:
- למה הצבת גבולות בדרך הרגילה לא עובדת – ומה המחיר הגדול שאנחנו והילדים משלמים עליה
- מהו ה'סוויץ" המחשבתי שמאפשר לנו ההורים להפסיק להיות 'שוטרים' בבית שלנו ולעבור לתפקיד הרבה הרבה יותר נעים ומועיל בכל מה שקשור לגבולות בבית
- איזה שינוי במיקוד אנחנו צריכים לעשות כהורים כדי להפוך את הריבים ומאבקי הכח בנושא גבולות ללא רלוונטיים! ואיך ליצור באמצעות שינוי המיקוד הקשבה ושיתוף פעולה עם הילדים שלנו
- מהן המיומנויות שמרכיבות את הדרך המקרבת להגיד 'לא' ולשים גבולות, באופן שיבטל כמעט את כל הריבים ומאבקי הכח שבאים בדרך כלל אחרי
שלום,
קודם כל תודה!
מס הערות…
השקף "שינוי ראשון במיקוד" לא לגמרי מובן.. אתם כותבים "לא לשנות את ההתנהגות אלא להתמקד במהות האמיתית שמתחתיה"
נראה מכאן שצריך להתמקד במהות שמתחת להתנהגות של הילד ואילו בשקף הבא אתם מסבירים שצריך להתמקד במהות שמתחת לגבול..
הערה נוספת- קביעת שעת השינה של הילד בראש ובראשונה נקבעת על פי הבנתי לפי שעות השינה הנצרכות לו על פי גילו. ולכן למהות של הכלל הזה הוא שמירה על בריאותו של הילד, לאפשר לו תפקוד של 100% למחרת.
נכון שיש לקבוע כללים בבית שמהותם הצורך שלנו בשקט ופרטיות אבל זאת לא דוגמה ככ טובה לדעתי…
יש מקום בהורות גם לגבולות חד צדדיים.
לא תמיד ילד מבין את הצורך שלנו או מדוע כלל מסוים הוא שמירה עליו. או לא מבין את זה כרגע וגם זה בסדר… ואפשר להכיל את זה ולשקף את זה.. וחשוב לומר את זה.
ושוב, תודה!
נורית
היי נורית,
תודה שכתבת לנו.
בהמשך ההדרכה אנחנו מסבירים שגבול הוא תמיד על התנהגות. ולכן כשאנחנו אומרים “המהות שמתחת להתנהגות” או “המהות שמתחת לגבול”, מבחינתנו זה אותו הדבר – זה הדבר שחשוב לנו מתחת לפעולה / להתנהגות / לגבול.
לגבי שעת השינה – לפי הבנתנו שעת השינה נקבעת בדרך-כלל על-ידי ההורים של הילד ולכל הורה יש את הסיבות שלו. לחלק מההורים חשוב מאוד שהילד/ה יישן מספיק שעות כדי לשמור על בריאותו ולחלקם יותר קריטי שיהיה להם זמן שקט אחרי 20:00 או 21:00 בערב. אפשר לראות משפחות שבהם הילדים הולכים לישון ב-18:00 (כן, ראינו כאלו לגמרי בילדים בני 5 ומטה) וכאלו שילדים באותו גיל הולכים לישון ב-22:00. יש הורים שיעמדו בתוקף על השעה שקבעו ויש הורים שיהיו גמישים יותר. שוב, זה הכל תלוי מה חשוב להורים, ולמה. כלומר, מהי המהות האמיתית שמאחורי הגבול שהם שמו.
לגבי גבולות חד-צדדיים – אנחנו מציעים שזה יהיה מאוד במסורה ורק על הדברים הכי עקרוניים כי בטווח הארוך שימוש יתר בגבולות חד-צדדיים באופן שלא לוקח בחשבון את הילד/ה, (ואפילו אם כן), עלול ליצור נזק למערכת היחסים בינינו לבין הילדים. מערכת יחסים שמייצרת באופן קבוע אנטגוניזם, התנגדות, השתטחויות וכאב אצל שני הצדדים יוצרת התרחקות הולכת וגדלה בין שני הצדדים.
אם ילד לא מבין את הצורך שלנו אפשר וחשוב להסביר לו בשפה שלו, שהוא כן יבין. אבל חשוב יותר לפני כן להקשיב לצורך שלו ולתמלל אותו. כי ברגע שעשינו זאת יהיה לו הרבה יותר רצון לשתף איתנו פעולה ולהקשיב למה שחשוב לנו.
מקווה שקצת עשיתי סדר,
להתראות,
יעל