מה לעשות כשהילד מביא איתו הביתה שפה מרחיקה ומשתמש בה

כשענבל היתה קטנה ובכל יום למדה מילים חדשות, היא היתה לפעמים חוזרת הביתה עם מילים מרחיקות או קללות שהייתי מהן בשוק. הסתובבתי מוטרדת שהיא ככה לומדת שפה מרחיקה מגיל צעיר
ושאלתי את עצמי – ממי היא למדה את זה?

בתוכי באתי בטענות לגן, לגננות, ולילדים שיש להם אחים גדולים שמביאים את השפה הזאת לגן וככה היא לומדת אותן, משתמשת בהן ומפנימה את השפה. ממני בכל אופן – היא לא שמעה את זה.

כשהיא קצת גדלה הבנתי – שאני לא יכולה לגדל אותה בבועה. שהיא לומדת דברים (לטוב ולרע) מהעולם ולא רק ממני, ואלא אם כן היא תהיה מבודדת כל הילדות שלה, כמו שאליעזר בן-יהודה בודד את בנו הבכור בן-ציון, כדי שלא ישמע אף שפה אחרת מלבד עברית – אולי זאת הדרך היחידה שהיא לא תהיה חשופה לשפה המרחיקה.  

אבל לא הייתי מוכנה ששתינו נשלם את המחירים של בדידות כזאת, ובחרתי להשלים וללמוד לחיות עם זה שגם לבית שלי נכנסת שפה מרחיקה שאני רחוקה מלשמוח ממנה.

בבתים שיש בהם גם ילדים גדולים השפה המרחיקה הופכת לעתים קרובות לשפה העיקרית בין הילדים ומאוד קשה לנו ההורים למנוע מהם את השימוש במילים שפוגעות באח שלהם או בנו ההורים, שמקטינות או מבטלות או משפילות או מכווצות אותנו ואת כל מי שהם מכוונות אליו. 

אז מה עושים עם זה אתם שואלים?

קודם כל מה לא עושים, כי זה לא יעזור – 

לא אומרים להם ״די״, ״תפסיק״, ״אמרתי לך כבר מאה פעמים שאצלנו בבית לא מדברים ככה״, ״עוד פעם שאני שומעת אותך מקלל אתה הולך לחדר להירגע ואין טלוויזיה היום״, ״תעזוב אותו הוא קטן ממך ולא מבין״, 
״אני לא מרשה לדבר ככה״.

הטפות מוסר, התניות, איומים בעונש, סנקציות פשוט לא עובדות (יש לזה כמה סיבות אבל לא ניכנס אליהן כרגע, אולי בהזדמנות אחרת). 

מה כן עובד? – התחליף המקרב:

1. אם נכנסתם למצוקה ממה שקרה – קחו נשימה עמוקה, או כמה נשימות, התחברו לעצמכם לפני הכל. תנו לעצמכם להרגיש את כל מה שאתם מרגישים מבלי לשפוט את עצמכם על זה.
2. נסו להבין מה חשוב לכם כשהילד שלכם מקלל ומשתמש בשפה מרחיקה כלפי האחים שלו. למשל, חשוב לכם להגן על האח שמקטינים אותו ומבטלים את מה שהוא אומר. חשוב לכם ללמד את הילדים לפתור מריבות בדרך של דיבור ולא בקללות ומכות. חשוב לכם שבבית שלכם יתייחסו בכבוד זה לזה.
3. נסו להבין מה חשוב לילד שלכם, או מה כואב לו שהוא משתמש בכאלו מילים קשות. אולי חשוב לו לשמור על הדברים שלו, אולי הפרטיות שלו חשובה והוא מרגיש שפגעו בה, אולי הוא זקוק למנוחה, למרחב, למקום או לנראות לקושי שלו.
4. דברו עם הילד שקילל, בראש ובראשונה באמפתיה למה שזיהיתם שחשוב לו, מתוך כוונה ולייצר ביניכם חיבור והבנה על הנושא שמציק לו ומפריע לו.
5. בטאו את מה שחשוב לכם באופן שתוכלו להגיע ללב של הילד. ולא ממקום של טענות וביקורת והטפות מוסר (כי אלו כאמור לא עובדים).

מהלכים מקרבים בבית לא לוקחים המון זמן, במיוחד עם ילדים. הם לא מסובכים, אפילו די פשוט לנהל אותם, והתועלת בהם היא עצומה – 
הם מייצרים קרבה והבנה ותחושה של יחד ורצון לשתף פעולה וללכת לקראת השני, הם מחזקים בכל פעם עוד קצת את היסודות של מערכות היחסים במשפחה.
אבל מעל לכל הם פשוט עובדים לאורך זמן. וכך בהדרגה נחווה קלות רבה יותר בבית, שכשאנחנו מבקשים משהו הוא נשמע בצד השני, ולכן אנחנו פחות צריכים לבקש.

העניין היחידי כאן הוא, שכדי ליצור מהלך מקרב יש צורך ללמוד איך עושים את זה באופן שיגיע ללב של הילדים, שייצר רגיעה בבית, שהילדים ירגישו שרואים אותם וגם אנחנו כהורים נרגיש שהקול שלנו נשמע ומה שחשוב לנו. 

אז אם מעניין אתכם ומתאים לכם ללמוד עוד על תקשורת מקרבת
ללמוד איך להניע את הילדים שלכם לפעולה, ללא שימוש במאבקי-כוח,
בדרך שיוצרת קרבה, הבנה וחיבור מהלב,
דרך שעובדת לנו ולהורים רבים שנעזרים בנו (אלפי משפחות)-

מוזמנים ללמוד איתנו!

פתחתי בענבל אז גם אסיים בה. במהלך חייה היא חוותה הרבה מאוד מהלכים מקרבים. היא חוותה הקשבה, נראות ומתן מקום למה שחשוב לה. היא קיבלה ממני הרבה אמפתיה למה שחשוב לה ושמעה ממני הרבה פעמים גם מה חשוב לי והיא חוותה מצבים של רצונות סותרים בינינו ויודעת שאפשר לצאת מהם ביחד, גם ממצבים מאתגרים שיש בהם כעס ותסכול. היא פשוט יודעת. והיא לא צריכה להשתמש בקללות או במניפולציות כדי לקבל את תשומת הלב שלי. ככה יוצא, שעל אף שהיא הולכת לבית-ספר
ולבתים שמדברים בהם שפה אחרת – ושהיא לא חיה בתוך בועה,
היא כבר לא מביאה הביתה את השפה המרחיקה. 

נשמח לראותכם,

יעל, יואב וגליה
וצוות הבית להורות מקרבת