מה עושים עם ילד שצועק ומשתולל בארוחה חגיגית?

מה הייתם עושים אם באמצע ארוחת צהריים חגיגית

עם כל המשפחה המורחבת, 
הילד שלכם (שהוא לא בן שנה-שנתיים אלא כבר עבר את גיל 6)
מתחיל לכעוס, להתעצבן, להשתולל 
וגם להרביץ לכם ולעשות סצנות בנוכחות כולם
רק בגלל שאין פסטה על השולחן 
והוא לא מוכן לאכול אורז?

הסיטואציה הזאת קרתה ממש לא מזמן 
לנועה, אמא לשלושה ולקוחה שלנו
שלומדת ומיישמת תקשורת מקרבת בבית שלה
בסך הכל ארבעה חודשים.
היא שיתפה אותנו בפורום שלנו איך היא פעלה
וחשבנו שזה יהיה בעל ערך רב להורים נוספים
לשתף במה שקרה בארוחה המשפחתית הזאת, 
במהלך המקרב שנועה ניהלה ובתוצאות שלו.
כמובן שביקשנו את רשותה לשתף והיא הסכימה לנו.
ככה שתיכף מספרים לכם מה קרה ומה היא עשתה. 

האמת, ילד צועק ומשתולל בארוחה חגיגית עם המשפחה המורחבת
זאת יכולה להיות סיטואציה מאוד מביכה. 
כשעיני כל הנוכחים צופות בדרמה
כשיש תמיד איזו דודה או סבתא מלאת כוונות טובות
שחושבת שזה הזמן הכי מתאים לתת לנו עצות
או איזו גיסה או בת-דוד ששופטת אותנו בקול רם
ובפני המשפחה כולה, על ההורות שלנו, 
על זה שאנחנו לא יודעים לשים גבולות
ועל הילדים הלא מחונכים שלנו 
ועל איך אנחנו כהורים בכלל נותנים לזה לקרות.

ואז כשהילד ממשיך לעורר סערה בארוחה
אנחנו מרגישים אי-נעימות גדולה וחוסר אונים
ולא ממש יודעים מה לעשות כדי להרגיע את ההתנהגות הזאת
ואז מגיע הרגע שאנחנו כבר לא יכולים להיראות
יותר מדי חלשים מול המשפחה שלנו 
אז אנחנו חייבים לעשות משהו, לצעוק שיתעשת, 
או לשלוח אותו להירגע בחדר
או אומרים לו שאם הוא לא מפסיק עכשיו ומיד
אז שישכח מקינוח לכל היום. 

ואז כשזה קורה אז כמובן שלכולם יש מה להגיד.
בקיצור, זה יכול להימשך המון זמן, להשאיר משקעים, 
ולהרוס לנו את כל הארוחה ואת מה שאחריה. 

אבל אם יש לכם כלים לניהול סיטואציות בדרך מקרבת, 
כאלו שנועה מחזיקה בהם ומתרגלת ומיישמת אותם בבית – 
אז הסיטואציה הזאת יכולה להסתיים בדרך אחרת לגמרי. 

כשזה קרה לנועה והיא הבינה 
שכל נסיון שלה להציע לילד 
מאכל אחר שהוא אוהב – לא מתקבל – 
היא יצרה וניהלה מהלך מקרב עם הבן שלה
בתוך הסיטואציה (הרמה הכי מאתגרת) שבו – 

• היא הלכה עם הילד לחדר צדדי לנהל איתו שיחה פרטית שלהם
• נתנה לו הקשבה ואמפתיה עד שנרגע לו הכעס
• לאחר מכן היא הצליחה להבין בעזרת שאלות מקרבות (בקשות)
  מה כל-כך הפריע לו, והבינה על מה ההתעקשות שלו.
  הוא שיתף אותה שביום האתמול הוא אכל המון אורז ולא יכול 
  ולא רוצה לאכול עוד מזה, מה שנשמע לה הגיוני 
  ופתח לה את הלב אליו
• הם הגיעו ביחד לפתרון – שיכינו לו צלחת פירות בצהריים
  ולארוחת ערב היא תכין לו פסטה כמו שביקש
• היא הציעה לו לחזור לשולחן המשפחתי והוא לא הסכים 
  אמר לה שהוא "מתבייש מההתנהגות שלו" 
  (שזה עוד יותר פתח לה את הלב אליו)
• היא נשארה איתו ביחד עם המבוכה של שניהם
  וכשנרגעו וקצת עבר להם חזרו בחזרה למשפחה. 
• ובקרוב היא גם תעשה איתו שיחה מקרבת נוספת 
  על איך הוא יכול להביע את הקושי שלו בדיבור ולא דרך הרמת יד.

איזה מהלך מקרב נהדר!

נכון זה הצריך את נועה לצאת לזמן קצר מהארוחה המשותפת
ולטפל באירוע אבל תראו כמה דברים היא לימדה את הילד שלה:

1. שאני חשוב לאמא שלי ושאכפת לה ממני.
2. שיש לי כתובת לפנות אליה ולהתייעץ איתה כשעולה לי קושי
   ואני יכול לסמוך עליה שהיא יודעת להקשיב ולטפל במצוקה שלי
3. שאני יכול לדבר כדי שיתייחסו לקושי שלי ויפתרו אותו
   ואני לא חייב לצעוק ולהשתולל כדי להשיג את מה שאני רוצה
4. שאפשר להגיע לפתרונות שמתאימים לי גם בנסיבות 
   שבהן אני לא רואה בהתחלה אפשרות כזאת

מהלך מקרב כזה מעבר לכך שהוא יוצר אווירה 
חדשה בבית ומלמד כל-כך הרבה – הוא בונה תשתית
יציבה למערכת יחסים עמוקה וקרובה במשפחה,
שיש בה הקשבה, אמון ושיתוף הדדי – לטווח ארוך. 

מהלך מקרב שכזה הוא עוד לבנה נהדרת
בתוך יצירת מבנה משפחתי שיש בו יחסי קרבה בבית
והנאה ואווירה נעימה ושיתוף פעולה. 
והוא מצטרף לשורה של מצבים קטנים ויומיומיים
שמטופלים בדרך מקרבת 
והוא הסוד שהופך משפחות לקרובות ושמחות.

רוצים גם אתם לדעת איך לנהל מהלכים מקרבים כאלו?
לבנות בסיס עמוק ויציב וחזק במשפחה שלכם, 
שמבוסס על הקשבה הדדית והידברות ושיתוף פעולה, 
ועל כך שכולם מקבלים מקום והתייחסות למה שחשוב להם?

בואו להדרכה הקרובה שלנו 
שמלמדת איך להניע את הילדים שלנו לשיתוף פעולה
מבלי לוותר על מה שחשוב לנו ההורים, מבלי להשתמש בכח
בדרך שמביאה להסכמה ולקרבה, בלי מאבקים ובלי מריבות בבית: 

>> לחצו כאן להרשמה להדרכה: במקום עונש
וגם במקום לצעוק, לאיים ולספור עד 3<< 

בהדרכה הזו אנחנו עומדים ללמד דרך מעשית
שחוסכת את מרבית הקונפליקטים בבית
ושכל הורה יכול להשתמש בה,
רק צריך ללמוד את הכלים המתאימים –

נשמח לראותכם!

שיהיה יום מקרב,

יעל ויואב
וצוות הבית להורות מקרבת