נעים להכיר! אני יעל ארבל,
מייסדת הבית להורות מקרבת ומנחה בתקשורת מקרבת מזה 19 שנים.
מנחה מוסמכת בתקשורת מקרבת מטעם המרכז הבינלאומי לתקשורת לא-אלימה
The Center for Nonviolent Communication. 
של דר׳ מרשאל רוזנברג, מייסד הגישה.

פגשתי את תקשורת מקרבת כשהייתי בת 35, לאחר שנים רבות שאני קוראת להן חשוכות.
מבחוץ הצטיינתי בכל התחומים – הייתי תלמידה מעולה, ניגנתי בפסנתר והייתי ׳ילדת פלא׳ במוזיקה, היו לי חברים, הייתי מדריכה בתנועת נוער, הייתי קצינה מצטיינת בצבא, למדתי מנהל עסקים באוניברסיטה, השתלבתי בתפקידים משמעותיים בחברות מהגדולות ביותר בישראל, הייתי אהובה ומוערכת בכל מה שנגעתי בו.

מבחוץ לא היה אפשר להבחין מה קורה לי  מבפנים.
ובתוכי הסיפור היה שונה לחלוטין –
מגיל צעיר הפנמתי רעיונות שהסביבה שלי והציפיות שלה ממני שידרו לי –
– שכדי להצליח בחיים אני צריכה להיות מצטיינת ולעבוד קשה.
– שכדי לממש את הפוטנציאל שלי אני חייבת לעמוד בציפיות ממני
– שכדי להתקדם בחיים אני צריכה להיות מוערכת וחשוב שאהיה מכווננת לרצונות ולבקשות של אנשים אחרים, במיוחד כאלו שהם בעמדה מעליי (הורים, מורים, מנהלים וכד׳) 

במשך שנים עבדתי בלהצליח ולהצטיין ולעמוד בציפיות הגבוהות ממני והייתי עסוקה בלרצות את האחרים רוב הזמן. כל-כך ויתרתי על עצמי, שעם הזמן התנתקתי מעצמי, מהרגשות והרצונות שלי עד ששכחתי מה הם בכלל. סבלתי מלחצים, פחדים וחרדות שלא אעמוד בציפיות ממני וחייתי ככה במשך זמן רב. 

עד שקרסתי תחת כל הלחץ והניתוק.
וכשהייתי בת 27 נפלתי לתקופת החושך והייאוש של חיי. 

סבלתי מדיכאון וחרדות, אנרגיות נמוכות שהורידו אותי ובקושי איפשרו לי לתפקד,
סבלתי מדיבור עצמי שיפוטי וביקורתי, מתחושת מועקה מתמשכת בתוכי,
מניתוק עצמי, קושי להבין מה חשוב לי, אילמות וקושי לבטא את עצמי,
סבלתי ממחשבות שיפוטיות, רגשות אשמה ותחושת בדידות רגשית.
זאת היתה התקופה הקשה ביותר בחיי והיא נמשכה מעל ל-7 שנים. 

כשהבנתי שהגעתי לדרך ללא מוצא בחיים, שאני מוותרת על עצמי ושמה את עצמי במקום האחרון בסדר העדיפויות שלי, ושאין לי טעם ואין לאן להמשיך ככה –
יצאתי למסע של חיי – המסע שבו למדתי להכיר את עצמי, להתחבר לרגשות ולרצונות ולחלומות שלי, להתחבר לאמת הפנימית העמוקה שבתוכי והמסע למציאת הייעוד שלי – לעזור לאנשים שחווים את אותם אתגרים כמוני להרגיש פחות לבד ולתת להם כלים שעזרו לי לצאת למקום חדש בחיים.

זה היה מסע ארוך ומלא בקושי ואתגרים ולצד זה הוא היה המסע שהוביל אותי אל החופש שלי.

היום אני אדם אחר – 
למדתי להתחבר מחדש לעצמי, לרגשות, לרצונות ולחלומות שלי.
למדתי לנהל את המחשבות השיפוטיות והביקורתיות שבתוכי
הפכתי את הדיבור הביקורתי שלי לעצמי – לדיבור שיש בו רכות ואמפתיה ואהבה עצמית
נפטרתי מרגשות האשמה שליוו אותי לכל מקום
מצאתי את הקול שלי, למדתי להבין מה חשוב לי ולבטא את עצמי 
למדתי לשאול את עצמי מה אני רוצה לפני שאני אומרת ׳כן׳ או ׳לא׳
למדתי להגיד ׳לא׳ עם כל הקושי וגם בדרך שמאפשרת לאחר לכבד את זה ולא להיעלב
מצאתי ערך עצמי בתוכי, משמעות, ביטוי עצמי, מימוש עצמי ואת הייעוד שלי.
הגשמתי לעצמי הרבה חלומות ואני יוצרת יום-יום את החיים שחלמתי שיהיו לי.
למדתי להקשיב, למדתי לדבר, למדתי לתקשר עם עצמי ועם אחרים, למדתי לחיות. 
ואני עושה את זה בשמחה היום :)

לא עשיתי את זה לבד.
היו הרבה אנשים טובים בדרך שעזרו לי להיות מי שאני היום.

באמצע המסע שלי גיליתי את תקשורת מקרבת – הגישה ששינתה את חיי. 
היא נתנה לי כיוון, דרך, כלים ומרגע שהכרתי אותה היה לי ברור שמצאתי בה את הייעוד שלי. לשמחתי גם הספקתי להכיר באופן אישי את דר׳ מרשאל רוזנברג ויש לי תודה גדולה בלב על כך. היום אני מנחה מוסמכת מטעם המרכז הבינלאומי לתקשורת לא-אלימה שהוא הקים ואני מתרגשת לעזור לאנשים למצוא את האמת הפנימית שבתוכם, לטפל בדפוסים שהם סובלים מהם (ויתור עצמי, ריצוי, ביקורת עצמית, אשמה, אכילה רגשית, התקפי זעם ועוד), ולצאת לחופש שלהם בחיים ובמערכות היחסים הקרובות שלהם.  

אל ההורות שלי הגעתי לאחר שש שנים שבהן למדתי ולימדתי תקשורת מקרבת.
כשהפכתי לאמא, בגיל 41, כמעט איבדתי את החיים שלי.
וכשיצאתי מכלל סכנה, בהכרת תודה גדולה על החיים שניתנו לי מחדש בפעם השנייה, הבטחתי לעצמי להיות האמא הכי טובה לילדה שלי ולגדל אותה אחרת מאיך שאני גדלתי.

היום אני אמא יחידנית מבחירה לענבל בת 13.
גידלתי אותה מגיל אפס עם תקשורת מקרבת ואני בהכרת תודה עצומה שיש לי הזכות לתת לה כלים רגשיים ותקשורתיים שלי לא היו. 

אני אשמח לעזור גם לכם להכניס את תקשורת מקרבת אליכם הביתה, לחוות ריפוי עמוק בכאבי הילדות והבגרות שלכם, לתת לילדים שלכם מתנה לכל החיים, ולהפוך את ההורות והמשפחה שלכם למקור הכוח וההשראה שלכם כל יום.