מה יש לו? למה הוא מתעקש על כל דבר??

מה כואב לו לראות את אח שלו
משחק עכשיו במשהו
ולמה הוא חייב לחטוף לו את זה בכח?
ולמה תמיד יש איזה ריב סביבו?

ולמה הוא לא מסוגל להבין
שהחנות / הבריכה / המשחקיה סגורים עכשיו?

ומה כל כך משנה לו איפה הוא יושב,
ולמה הוא תמיד ירצה (אלא מה)
את המקום שאח שלו יושב בו?

ולמה בשנייה הידיים שלו מתרוממות
והוא חושב שהוא יכול להרביץ למי
שלא נותן לו עכשיו את מה שהוא מבקש?

מי שחי עם ילד כזה בבית
מכיר את תחושת התסכול העצום
שרוצה להתפוצץ מבפנים החוצה
ולצרוח על הילד שלנו – שדי כבר!!!!!!
ושיש עוד אנשים בבית הזה חוץ ממנו,

אבל גם את התחושה
שעם כמה שאנחנו רוצים להתפרץ עליו,
אנחנו מחניקים את התסכול המטורף הזה בתוכנו,
כי כבר שמענו את עצמנו לא פעם צורחים עליו
וברור לנו שזו לא הדרך איתו

ואנחנו פשוט עומדים שם,
מתוסכלים, חסרי אונים ומותשים מזה
ואין לנו מושג מה לעשות איתו –

עם ילד שמתעקש, שמרביץ, שלא מוכן לשמוע 'לא' –
ילד עם התקפי זעם חוזרים ונשנים,
עם סף תסכול נמוך וקושי בויסות רגשי.

אז אם יש לכם ילד או ילדה כאלה בבית
והגעתם כבר לקצה שלכם איתו או איתה –
ופשוט נמאס לכם למצוא את עצמכם
בפעם האלף בויכוח, בריב או במאבק איתם,
יש לנו כאן כמה דברים חשובים שיוכלו מאד לעזור לכם –
גם לחוות הקלה מיידית –
וגם לחסוך לעצמכם ולילד שלכם חלק גדול מהקושי הזה.

הדבר הראשון שאנחנו מזמינים אתכם לעשות הוא –
1. לנשום עמוק, אפשר ממש עכשיו
(הזמנה לקחת שלוש נשימות עמוקות ממש לבטן)
ולזכור – שזו לא אשמתכם שיש לכם ילד כזה בבית.
ילדים עם סף תסכול נמוך,
התקפי זעם וקושי בויסות רגשי,
נולדו ככה –
אם יש לכם כמה ילדים,
אתם יכולים לראות את ההבדל המולד בטמפרמנט שלהם.
אז קחו נשימה, זה לא 'בגללכם',
לא עשיתם שום דבר 'רע'.
זה פשוט מאד מאד מאתגר.

2. ומיד אחרי, אם הם לידכם או שעוד רגע תראו אותם,
נסו לאמץ גישה (שהיא ממש הבסיס של תקשורת מקרבת) 
שהם לא מתעקשים סתם.

גם כשזה קורה בפעם האלף,
וגם כשנראה שאין שום הסבר הגיוני לזה,
וגם כשכבר אין לנו יכולת להכיל את זה –

מתחת להתעקשות הבאה של הילד שלכם
יש משהו שהוא יקר לו וחשוב לו ושהוא זקוק לו,
אבל הוא לא מצליח להגיד אותו במילים
ובגלל זה הוא בועט, חוטף, מרביץ ומשתמש בכח.

לדבר הזה שחשוב לו ושעליו הוא נלחם
קוראים בתקשורת מקרבת 'צורך'
וכשצורך פנימי לא נענה ולא מתמלא
אנחנו רואים בחוץ את ההתנהגות הזאת
שאנחנו כל כך לא אוהבים
ושכל כך קשה לנו איתה

ומשהו לסיום, חשוב.
זה שילד שלנו נולד ככה – זה לא בגללנו,
וזה גם לא איזו 'מחלה' או 'תקלה' שצריך לתקן.
לילדים כאלה יש ים של אנרגיה פנימית
שיכולה להביא אותם מאד רחוק בחיים
וחיבור מאוד חזק לרצונות שלהם
שיעזור להם לשמור על מי שהם כשיגדלו

אבל זה שמאבקים איתם בבית נמשכים –
זה כבר כן קשור גם אלינו ההורים…

כי כשפועלים איתם בדרך הרגילה
רק גורמים לזה שההתעקשויות שלהם ילכו ויחריפו
(בגלל שהם לא מקבלים התייחסות למה שהם נלחמים עליו).

את הדרך המלאה ואיך לפעול עם ילדים כאלה
אנחנו מלמדים במגוון פעילויות, קורסים והדרכות
כאן בבית להורות מקרבת.

אז אם יש לכם ילד או ילדה כאלו בבית,
ממליץ לא להסתפק רק במה שכתבנו לכם כאן
ולבוא ללמוד איתנו את הכלים החשובים של תקשורת מקרבת
כדי שתוכלו להשתמש בהם עם הילד שלכם בבית
ולהמנע מעוד שנים של ויכוחים, מריבות
ומאבקים אינסופיים והרבה תחושות אשם,
תסכול וחוסר אונים.

נשמח לראות אתכם,
שיהיה המשך שבוע טוב לכולם,

יואב (יעל וגליה)
וצוות הבית להורות מקרבת