השבוע אמא אחת שיתפה אותי במצוקה שהיתה לה
לפני כמה ימים עם הבת שלה (בת 7) בבריכה
"מיד כשהגענו לבריכה היא לא הסכימה להיכנס למים.
לא עזרו כל השכנועים, הבקשות, התחנונים,
הניסיונות, ההבטחות, השידולים שלי אליה –
היא אמרה לי שהמים קרים ושהיא לא נכנסת לשיעור
לא עזרו הדרישות, המניפולציות (גרמת לי
לקחת אותך לשיעור וסתם בזבזת לי את הזמן)
וגם לא האיומים בעונש.
כלום לא עזר – הילדה שלי לא הסכימה להיכנס למים.
השיעור הסתיים ויצאנו חזרה לרכב.
ושם, בחנייה כבר ממש כעסתי
ולא יכולתי להתאפק וצעקתי עליה
את לא מבינה איזה בושות את עושה לי
למה את לא מוכנה להיכנס למים?
למה?
את פשוט בכיינית ומפונקת!
ואת יודעת מה? אין מינוי לבריכה כל הקיץ
ואין מצב לטלוויזיה שבועיים"
כשהיא סיפרה לי את זה הרגשתי עצב גדול מתמלא לי בלב.
כאב אמיתי וצער. עליה, על המצוקה שלה,
על חוסר האונים, על האכזבה מהבת שלה
ועל הכאב שהיא ביישה אותה לפני כולם.
ועל הילדה שספגה אל מול אחיה הקטן ואנשים זרים
עלבונות, האשמות ועונשים מעכשיו ועד סוף הקיץ,
ועומדת שם שקטה והמומה
אל מול עוצמות הכעס של אמא שלה עליה
ומהאכזבה ממנה.
והכי עצוב היה לי כי אני יודעת ממש עמוק וברור
שאם היו לה כלים, אפילו בסיסיים,
לא ברמת שליטה מאוד גבוהה,
היא היתה יכולה לעשות שם משהו אחר
כדי להניע אותה לשתף איתה פעולה,
כדי לא להגיע למצוקה העצומה שהיא חוותה,
וכדי למנוע את המשבר שיצר הרגע הזה ביחסים ביניהם
ואת ההשפעות הלא טובות שלו על המרקם של כל המשפחה.
אני רוצה להדגיש –
אני יודעת עד כמה לפעמים אנחנו נכנסים למצוקה
וקשה לנו לשלוט על הכעס. יודעת עד כמה זה יכול
לקרות לכולנו כהורים. כמובן שלכולנו זה כולל גם אותי.
אני רוצה להזמין אתכם לקבל את הכלים ליצירת שיתוף פעולה
עם הילד/ה שלכם בכל פעם שאתם זקוקים לזה.
מניסיון הם ממש עוזרים,
וחבל שחוסר היכרות איתם או חוסר ידע איך להשתמש בהם
יביא אתכם למצבים קיצוניים עם הילדים.
איך אפשר היה לפעול בדרך מקרבת בבריכה –
הרעיון למצוא פתרונות שעובדים לכולם בדרך של הידברות,
ושלוקחים בחשבון את מה שחשוב לילדים שלנו
וגם את מה שחשוב לנו ההורים.
הקשבה אמפתית למה שחשוב להם
ביטוי עצמי של מה שחשוב לנו
וניהול דיאלוג על הדברים שחשובים באמת
כשיודעים איך לזהות ולדבר על מה שבאמת חשוב
במקום מאבקי כוח, מריבות ומלחמות
אנחנו מקבלים – שיתוף פעולה, הבנה וקרבה.
למשל כשאנחנו נכנסים למצב מצוקה כזה
אפשר ללמוד דבר ראשון לנשום ולעצור
את התגובה האוטומטית שלנו, לתת רגע
מקום בתוך עצמי לחוויה הקשה שאני עוברת –
בגלל שכל כך הרבה צרכים שממש חשובים לי
לא מתמלאים כרגע (שתוף פעולה, זרימה איתי,
הערכה למאמצים שלי ולהוצאה שעשיתי ועוד):
אפשר לנשום ולראות את עצמי רגע
ולתת לעצמי הכרה על הקושי.
השבוע ביום שלישי, בשעה 21:00
אנחנו מקיימים הדרכת הורים אינטרנטית חינמית של "במקום עונש"
שבה אנחנו מלמדים הורים איך להניע את הילדים לשיתוף פעולה
מבלי להשתמש בכח, בהרמות קול, באיומים ובעונשים –
להצטרפות להדרכה – נרשמים מכאן:
https://feelfamily.co.il/
מחפשים דרך להניע את הילדים לשיתוף פעולה
מבלי להשתמש באיומים ועונשים
כדי להיפרד מויכוחים ומאבקי כח בבית?