איך אפשר להפסיק את הטירוף הזה שיש לי בבית?!

 
“איך אני יכולה להפסיק את הטירוף הזה שיש לי בבית?”
 
שואלת אותי אמא מקסימה שיושבת מולי 
ומדברת על הבן שלה עם דמעות בעיניים.
דמעות שהן ערבוביה של כאב, עומס, מועקה, 
עייפות ויותר מדי שעות של כעס וויכוחים.
 
“זה הכל על קטנות יומיומיות, 
הוא מתעקש, לא מוכן לעשות דברים שאני מבקשת, 
וגורר אותי לעימותים מולו, וכשאנחנו בתוך הויכוח 
הוא יודע מה מפעיל אותי ובכוונה עושה את זה כדי שאכעס. 
ואני נופלת למלכודות האלו ומאבדת את זה, 
צועקת עליו, מאיימת שאם לא יפסיק הוא לא יראה שבוע טלוויזיה או חברים. 
ואחר-כך אני רואה כמה הוא נעלב ונהיה קטן, אז אני מתעשתת ומצטערת, ומאשימה את עצמי,
ומתחרטת על שצעקתי עליו, ואז שוברת לעצמי את המילה מולו, ומרגישה שהרסתי עכשיו את הסמכות שלי וזה באמת נכון, הוא לא שם עליי”…
 
אני מקשיבה לה ורואה אותה, ומבינה את המצוקה שלה, 
ויודעת שהיא משותפת להמון הורים.
אולי גם לכם?
 
וכמו בכל פעם שכואב לנו משהו אנחנו מנסים למצוא לו פתרון.

אבל כל פתרון שמוצע לנו לא עוזר או לא מתאים –
 
הניסיון להסביר – לא משפיע עליהם

הניסיון להיות תקיפים וסמכותיים – לא מתאים לנו

הניסיון לשנות את ההתנהגות דרך פרסים וסנקציות – לא עושה לנו טוב
והתחושה הכללית היא שפשוט אין פתרון טוב למצב, 

ושאנחנו “תקועים” ולא יודעים איך לצאת מזה, 
ואיך להחזיר לחיים שלנו תחושה של שקט,
רוגע ונינוחות 
בשעות המשותפות שלנו עם הילדים.
 
אז מה בכל זאת עושים? 
האם בכלל יש למצב הזה פתרון?
 
התשובה היא – שכן! בהחלט.
אנחנו חווים אותו במשפחות שלנו 
ורואים אותו יום יום אצל הורים
שבוחרים ליישם את 
ההורות המקרבת בתוך הבית שלהם.
 
אז איך באמת עושים את זה?
שלב ראשון וחיוני הוא שינוי האוטומט שלנו –
האמא בסיפור, הרגישה שהילד שלה “מפעיל אותה”, 
וכמו כולנו, היא ממש רצתה להרגיש את הבטחון
שיש לה יכולת לבחור את התגובות שלה
ולנהוג כמו שהיא באמת רוצה וכמו שהיא מאמינה
שייטיב עם עצמה ועם הבן שלה
 
ולכן,  ברגע הזה שאנחנו מרגישים שההתנהגות של הילד
פשוט בלתי נסבלת ואנחנו מוכרחים לעצור אותה מייד –
נעצור לרגע ונזכור שלא חייבים להגיב מייד!
ובמקום זה, רצוי ומועיל לקחת את הזמן שלנו רגע, 
לנשום לתוך הלחץ או הכאב הבלתי נסבל בתוכנו
שמחפש פורקן והכרה בקיומו,
וניתן לעצמנו את ההכרה והחמלה שלה אנחנו זקוקים –
אנחנו במצוקה וחוסר אונים וקשה לנו מאד לסבול את זה!
 
ננשום ונבדוק איפה הלחץ יושב בגוף שלנו
ובמקום לכעוס על עצמנו שהגענו למצב הזה
ניתן לעצמנו איזו טפיחה על השכם – שעצרנו לנשום
במקום לפרוק את כל הכעס על הילד ולהצטער על זה אחר כך!
 
נזכיר לעצמנו במקום לצפות שהוא ידע איך לנהוג,
בכל מצב ובכל סיטואציה וגם לדרוש זאת ממנו
ולכעוס כשהוא לא מציית או לא פועל כמו שרצינו או קוייונו,
נזכיר לעצמנו שאנחנו רוצים להיות המלווים והמדריכים של הילד שלנו!
ננסה להבין בדיוק מה הילד שלנו חווה כרגע שמקשה עליו לשתף פעולה,
ננסה להתחבר אליו מהמקום הזה ולהניע אותו לפעולה משם —
כי ברגע שנראה אותו באמת ונבין מה הוא חווה,
הוא גם ירגיש את זה ויהיה פתוח יותר להקשיב לנו ולחשוב ביחד איתנו
על פתרונות שיתאימו גם לנו וגם לו
 
 
כמה שזה פשוט זה לא תמיד קל
אבל ממש ממש אפשר ללמוד לעשות את זה;
מוזמנים להצטרף למשפחת ההורות המקרבת,
ללמוד איתנו ולקבל את עזרתנו בדרך ליעד שלכם.
 
סוף שבוע נפלא ומקרב,
יעל, יואב וגליה

הבית להורות מקרבת

מחפשים דרך להניע את הילדים לשיתוף פעולה
מבלי להשתמש באיומים ועונשים
כדי להיפרד מויכוחים ומאבקי כח בבית?

לחצו כאן כדי להירשם לשיחת ייעוץ איתנו

השאירו לנו תגובה...

2 תגובות

  1. קרן הגב

    שלום,

    אשמח לקבל מידע על הרצאות שלכם,

    תודה!

השארת תגובה