איך לדבר עם ילד ולעזור לו בקליטה בגן או בעליה לכיתה א’?

הכל התחיל לפני כחודש.
הילד הקטן שלנו התחיל פתאום מחדש
לריב עם כל דבר שראה לנגד עיניו –
איתנו, עם אח שלו, עם חבר של אח שלו – 

לקחת בכח, להתעקש, להתוכח – בלי סוף.
שבועיים ניסינו להכיל אותו ולדבר איתו
אבל זה לא באמת הועיל – הוא המשיך והמשיך
לגרור את כל מי שלידו למריבה ומאבק.

ואז ברגע אחד של חיבור לעצמי 
פשוט עלה לי שיש משהו מתחת לפני השטח
שמטריד אותו או שהוא חושש ממנו
כי יש סיבה שבגללה ילד פתאום משנה ככה את ההתנהגות שלו.

וכששאלתי את עצמי מה זה יכול להיות
עלה לי שזה קשור במעבר שלו לכיתה א’.

כבר שנה שלמה שהוא מדבר בהתרגשות ובציפייה
ואומר שהוא לא יכול להתאפק כבר מלהתחיל כיתה א’.
אז איך יכול להיות שבאותו זמן זה גם מפחיד אותו?
מסתבר שיכול להיות.
ואני מניח שזה ככה אצל מרבית הילדים
שמתחילים עוד רגע קליטה בגן או עולים כיתה בבית הספר.

באותו רגע, אחרי שבועיים שכל מה שאמרנו לא עזר, 
היה לי ברור שהסיבה האמיתית לכל חוסר השקט הזה אצלו
שמתוכו כל אינטראקציה הופכת לריב – 
היא חוויה פנימית לא מעובדת שרוחשת אצלו בתוך הגוף הקטן שלו
שקשורה למעבר הגדול שהוא עומד לחוות – 

כמה שעות אחרי שהבנתי את זה 
ניצלתי רגע אחד שהיינו שנינו על הפוף בסלון, לבד,

ודיברתי איתו על זה, בדרך מקרבת.

אמרתי לו – אוהדי,
בוא נדבר קצת על בית הספר, רוצה?

והוא אמר לי – לא… בוא נעשה משהו אחר… בוא נשחק!

וכשהוא אמר את זה הרגשתי שהתחושה שלי נכונה
ושזה באמת נושא שכנראה מאתגר אותו ומפחיד אותו.

אז לא ויתרתי, והמשכתי:

נורא בא לך שהימים יעברו ושתתחיל כבר את כיתה א’?
כבר קשה לך להתאפק מרוב שאתה רוצה?

והוא אמר לי – כן! ממש בא לי כבר ונמאס לי מהגן.

(המשכתי) כי בגן אתה כבר מכיר הכל
ובבית הספר עומדים להיות המון דברים חדשים ומעניינים,
הכל הולך להיות כזה חדש ומרגש וכבר כל כך מתחשק לך לחוות את זה?

והוא הנהן לאט לאט מלמעלה למטה ובחזרה כמה פעמים
במה שאני פירשתי כהזמנה שאמשיך לשאול אותו עוד שאלות על זה.

וגם, המשכתי, לצד זה שאתה כבר נורא מחכה לזה,
יש הרבה דברים שאתה לא יודע בדיוק איך הם יהיו?
כמו למשל מי תהיה המורה שלך, איך היא נראית,
ואיך יהיה לכם ביחד, איך היא תדבר אתכם?
(אני יודע שלאוהדי, כמו אולי לכל הילדים,
הקשר עם הגננת או המורה הוא מאד מאד מאד חשוב) –

והוא המשיך להנהן לאט לאט מלמעלה למטה ובחזרה,
מסמן לי להמשיך.

וגם אתה עדיין לא מכיר את כל הילדים שיהיו איתך בכיתה?
ואתה לא יודע איך יהיה לך איתם?

והוא אמר לי שהוא מכיר אותם.

אז אמרתי, כן, את אלה ממשמרות אתה מכיר – 
וספרנו את השמות שלהם ביחד, כדי לתת מקום למה שכן יש לו וודאות לגביו.

אבל יהיו עוד ילדים, מישובים אחרים, המשכתי, שעוד לא פגשת,
אני בטוח שהם ילדים וילדות מקסימים שיהיו חברים שלך בקרוב,
ככה זה היה אצלי כשהייתי ילד ובטח גם יהיה אצלך,
אבל עכשיו אולי זה יכול קצת להיות לא נוח בגוף
כי אתה עדיין לא ממש יודע מי הם, איך הם נראים ואיך יהיה לך איתם?

והוא אמר לי, כן,
וגם אבא, 
אם אני לא אדע איפה השירותים?

וכאן כבר ממש הוקל לי בשיחה כי ידעתי שהוא משתף אותי עכשיו
בדברים שהוא חושש מהם בפנים אבל עדיין לא הוציא אותם החוצה.
בתור ילד ששמר הכל בפנים במשך כל ילדותי ונערותי, שמחתי שזה קורה
ושהוא לא יצטרך לסחוב הכל בפנים ולבד.

אתה חושש שתצטרך לשירותים ולא תדע לאיפה ללכת?
ואתה לא יודע אם יסכימו לך ללכת כשתצטרך?

והוא הנהן שוב לאט לאט מלמעלה למטה ובחזרה.

אז אמרתי לו, את המורה שלך אנחנו נפגוש עוד לפני תחילת הלימודים,
ואתה תכיר אותה עוד לפני היום הראשון ללימודים, והיא תכיר אותך,
והיא תעזור לך בכל מה שתצטרך,
תוכל לפנות אליה כמו שאתה מבקש דברים מאמא וממני, והיא תעזור לך.
אתה פשוט תגיד לה שאתה צריך לשירותים והיא תסכים לך ללכת בשמחה.
והיא גם תראה לכם איפה השירותים לפני היום הראשון של הלימודים,
ככה שתדע ותכיר כל מקום בבית הספר כדי שתוכל להשתמש בו.

ואם תהיה לי בחילה? הוא שאל,
כי לפעמים בבוקר יש לי בחילה…

חשבתי, הילד שלי משתף אותי בפחדים קטנים שלו,
כאלה שאנחנו לפעמים בכלל לא יודעים שהם מחזיקים בפנים,
חגגתי בשבילו שיש לו מקום לדבר אותם לרגע.

אם תהיה לך בחילה תוכל להגיד את זה למורה,
שאני מזכיר לך שאנחנו נדע מי היא, שתכיר אותך ואתה אותה
והיא תשלח אותך לליאורה המזכירה והיא תעזור לך,
היא תכין לך תה, ותיתן לך משהו קטן לאכול,
ואפילו אם יהיה צריך – 
היא תתקשר אלינו ואנחנו נדבר איתך,
ואם יהיה צריך אנחנו אפילו נבוא לקחת אותך.

כאן ראיתי שהעיניים שלו נפתחות באור שיוצא מהן
ובהתלהבות הוא שאל – 
מה, אתם תבואו לקחת אותי?!!
וממש הרגשתי איך חזרה לו תחושת הביטחון, הקרקע, היציבות מתחת לרגליים.

ואמרתי לו שכן, אם תרגיש לא טוב אנחנו נבוא, ברור,
גם את נוגה לקחנו כבר פעם פעמיים כשהרגישה לא טוב,
ואם תרגיש אתה לא טוב, נבוא גם לקחת אותך.

אבל אם אני לא אדע איפה ליאורה המזכירה נמצאת?

אתה חושש שתהיה לך בחילה ולא תדע לאן ללכת? שאלתי,
והוא אמר שכן, המשיך להסתכל בי בציפייה שאעזור לו גם עם זה,
ואמרתי שהמורה שלו, שעכשיו עדיין הוא לא מכיר, אבל הוא יכיר והיא אותו
(חזרתי על זה שוב בפעם השלישית כי אני יודע שזה מרכיב חשוב בחוסר הודאות אצלו),
היא תיקח אותו לליאורה או תדאג לזה שהוא יידע בדיוק לאן ללכת.

עכשיו אחרי שעניין השירותים והבחילה בבוקר דוברו,
וכשהוא קיבל מענה על אי הודאות שקשורה בילדים אחרים בכיתה,
במורה שתהיה לו, באיפה יושבת המזכירה,
וכשהבין שתמיד נהיה שם בשבילו אם יהיה צריך –
הרגשתי שמאד הוקל לו ושהצורך שלו בביטחון התמלא.

והוא אמר לי –
אבא, בוא נדבר עוד על בית הספר! 

על מה עוד היית רוצה שנדבר? שאלתי,
והוא אמר בהתלהבות, לא יודע, על הכל, אתה תספר לי!

וכאן עברתי לספר לו על כל שלב ופרט שיקרו
מהרגע שיעלה לאוטובוס ביום הראשון ללימודים
ועד שיחזור הביתה באותו יום אחר הצהריים:

ליד מי הוא יישב באוטובוס, 
כמה זמן ייקח לאוטובוס להגיע לבית הספר,
המורה שלו שתחכה להם ליד דלת האוטובוס ותלווה אותם לכיתה
ככה שהוא לא יצטרך לזכור איפה הכיתה – היא תיקח אותם לשם,
מה הם ייעשו בשיעור, ומה הוא יוכל לעשות בהפסקה
(כאן הוא שאל אותי – אבא, מה זה ‘הפסקה’?
ונורא שמחתי כי הבנתי שאת האחים שלו הוא אולי מתבייש לשאול, אז הסברתי לו),
ואיך בסיום הלימודים המורה שוב תלווה אותם לאוטובוס, וליד מי הוא יישב,
ואיפה האוטובוס יעצור, ושמשם הוא יילך לצהרון,
ומה הוא ייעשה שם ועם מי ישחק ומה הוא יאכל – 

ואז, אמרתי, אחרי כל זה, אנחנו נבוא לקחת אותך!
ושנינו התגלגלנו אחד על השני והתחלנו בהתגוששות הגורים היומית שלנו.

לא הייתי צריך שהוא יגיד לי,
ידעתי שהשיחה הזו שלנו מאד מאד עזרה לו.
ראינו את זה בהתנהגות שלו שמאותו רגע מאד נרגעה וחזרה לקדמותה.

מאז במשך כמה ימים הוא חזר וביקש ממני – 
אבא, בוא נדבר!
ואני שאלתי, על מה אתה רוצה לדבר אוהדי?
והוא אמר לי, אתה יודע על מה, על בית הספר!!!

אני מניח שהילד שלנו הוא לא מיוחד בזה.
אצל כל ילד מצטברים חששות, פחדים וחוסר וודאות,
במיוחד סביב מעברים ושינויים כמו בזמן הזה של תחילת השנה.

ומה שהייתי רוצה להזמין אתכם ההורים
הוא לדבר על זה עם הילד או הילדה שלכם.

רצוי לקיים את השיחה כשאתם לבד, רק אתם,
ולא בנוכחות אחים אחרים ובוודאי שלא חברים,
כדי שהילד שלכם יוכל באמת לשתף אתכם בלי חשש במה שעובר עליו –

ואתם יכולים לקיים את השיחה לפני או אחרי שהשנה התחילה,
כי הילדים שלנו עוברים הרבה דברים עם עצמם בתקופת הקליטה
בגן חדש או בבית ספר, בקבוצת ילדים חדשה או עם גננת או מורה חדשות,
ואנחנו ההורים יכולים לעזור להם שלא לשאת הכל לבד בתוכם
ולספק להם מרחב שיחה בטוח
שלתוכו הם יכולים להביא את החוויה הפנימית שלהם
ולהרגיש שהם לא לבד עם זה –

בשבילם זה יכול להיות הבדל מאד משמעותי,
וגם בשבילנו ההורים זה מעמיק מאד את הקשר הרגשי איתם.

אז תנסו?

ואם רוצים להיעזר בנו ובתקשורת מקרבת
כדי לתמוך בילד/ה שלכם לקליטה חלקה ונעימה יותר בגן 
ולהקל על הילד בעליה לכיתה א’ (וזה רלוונטי בכל מעבר כיתה או גן) –
נשמח לעזור לכם עם זה:

לקראת סוף החופש הגדול ועם המעבר לשנה החדשה
אנחנו שמחים ומתרגשים לפתוח לכם שוב
שתי הדרכות שעוסקות בדיוק בנושאים האלו:

מה אנחנו ההורים יכולים לעשות 
כדי שהקליטה הזו תהיה יותר קלה ויותר חלקה גם להם וגם לנו:

– שהם לא יצטרכו לבכות ויסכימו לשחרר אותנו יותר בקלות
– שאנחנו לא נצטרך להרגיש אשמה
– שהגננת לא תצטרך לגעור בנו שאנחנו עדיין כאן
– שנוכל להקל עליהם את הפרידה וגם עלינו
– שנרגיש שהצלחנו לעזור להם לצאת לדרך החדשה בלי מטענים
– שהילד או הילדה שלנו לא יצטרכו לסחוב לבד בתוכם חששות, פחדים, היעלבויות, תסכולים
ואיך להיות שם בשבילם בדרך מקרבת שמעודדת אותם לשתף אותנו במה שעובר עליהם.

ההדרכות – לקליטה חלקה ונעימה יותר בגן – ובמעבר לכיתה א’ (ולכל כיתה אחרת)
הן בתשלום סמלי ואפשר להירשם לאחת מהן או לשתיהן
ולקבל גישה לצפייה בהן מכל מחשב וסמארטפון מרגע זה ממש.

>> לכל הפרטים ולהרשמה להדרכות התמיכה בקליטה בגן ובמעבר לכיתה א – לחצו כאן <<

שיהיה סיום חופש מהנה
ותחילת שנה מקרבת

יואב (יעל וגליה)
וצוות הבית להורות מקרבת

מחפשים דרך להניע את הילדים לשיתוף פעולה
מבלי להשתמש באיומים ועונשים
כדי להיפרד מויכוחים ומאבקי כח בבית?

לחצו כאן כדי להירשם לשיחת ייעוץ איתנו

הדרכת הורים אינטרנטית ממוקדת בנושא קליטה בגן ובכיתה א'

הדרכה אינטרנטית מעמיקה בהיקף של 3 שעות עם הסברים מפורטים איך לבצע את הקליטה בגן או בכיתה א’ כולל מענה לשאלות ואתגרים של הורים

לחצו כאן לפרטים נוספים אודות ההדרכה >>

השאירו לנו תגובה...

השארת תגובה