ביטוי עצמי מקרב – חלק ב' – הדרכה אינטרנטית 30.12.2015

4 תגובות

  1. ענת סלונים כהן הגב

    האם כל דבר שמתקיים בבית הוא רק תוצאה של צורך אישי שלי? האם הצורך / רצון שלי שהילדה שלי תפתח אחריות כלשהי לא יכול להיות מניע לרגש או פעולה שלי?

    • יעל ארבל הגב

      היי ענת,
      שאלה חשובה, אתן לך כאן תשובה: לפי תקשורת מקרבת מתחת לכל התנהגות נמצא צורך אישי. כל פעולה שאנחנו עושים או נמנעים מלעשות מתחתיה יש צורך. קשה לי לומר שכל דבר שמתקיים בבית הוא תוצאה של צורך שלך, כי הבית והמשפחה הם מפגש של צרכים של כל בני הבית. לכן התשובה הכי מדוייקת שאני יכולה לתת הוא, שכל מה שקורה בבית/במשפחה הוא תולדה של צורך אישי של לפחות אחד או יותר מבני המשפחה.
      לגבי משהו שאנחנו רוצים כלפי הילדה שלנו – אם אני רוצה שהילדה שלי תפתח אחריות – הסיבה שאני רוצה את זה היא צורך שלי. שלי בלבד ולא שלה. צורך הוא חלק ממנגנון פנימי שיש אצל כולנו שהולך ככה – משהו קורה -> מחשבה/פרשנות עולה לנו -> צורך מתעורר מתמלא או לא מתמלא -> מוביל לרגש -> מוביל לפעולה. אנחנו עושים פעולות מתוך רגשות. והרגשות מתעוררים כתוצאה מצרכים שמתעוררים בנו.
      צרכים מתעוררים בנו כתוצאה משני מקורות – האחד: חיצוני, אנחנו מסתובבים בעולם ופוגשים דברים והתנהגויות שמעוררים בנו פרשנויות והפרשנויות/מחשבות מעוררות צורך או צרכים.
      השני: פנימי, אנחנו חושבים ומפרשים דברים ואלו מעוררים בנו צרכים.
      דוגמאות – אם למשל – הלכתי ברחוב וראיתי אוטו שכמעט עשה תאונה מול העיניים שלי. האוטו הוא טריגר שמפעיל אצלי אוטומטית צורך בהישרדות/קיום/ביטחון שמתערער, הצורך מוביל לרגש של בהלה, והבהלה גורמת לי להתרחק במהירות מהמקום.
      דוגמא נוספת – הסתכלתי במראה וחשבתי לעצמי שאני טיפשה שאני לא לומדת מטעויות ולמה נתתי ל-X להכאיב לי וכד' (מחשבה), המחשבה השיפוטית שלי מעוררת בי צורך שלא מתמלא בהבנה (למה עשיתי את זה) או בהערכה, הצורך שלא מתמלא מוביל לרגש של כאב, והרגש יכול לקחת אותי לפעולה כמו ההחלטה שלא לדבר יותר עם X.

      נחזור לדוגמא שלך עם בתך – אם יש לך רצון שהילדה שלך תפתח אחריות, שאלי את עצמך – למה? למה אני רוצה שהיא תהיה אחראית?
      נניח שהתשובה שלך תהיה – חשוב לי ללמד אותה כדי שתגדל להיות אדם אחראי. אוקיי, למה? כי אם היא תהיה אדם בוגר אחראי מה זה ייתן לי? – זה ייתן לי תחושה של סיפוק שיש לי ילדה אחראית, שמילאתי את האחריות ההורית שלי כאמא, זה ייתן לי תחושה של שלמות עצמית, שעשיתי כל מה שיכולתי כדי לתת לילדים שלי את כל הכלים לחיים. אלו דוגמאות מעולם המושגים האישי שלי, וחשוב שאת תתחברי למה שמדבר אלייך. הצרכים שאני העליתי כאן שלי כאמא הם – אחריות (הורית, לגידול הילדה שלי הכי טוב שאני יכולה), להיות שלמה עם עצמי, אולי גם הצורך בשקט או בלסמוך על עצמי (שעשיתי כל מה שיכולתי כדי להוציא אותה לחיים).

      הצורך שלך שתחפשי ותמצאי אותו – הוא המניע לרגש ולפעולה שלך. אם את חווה שהצורך שלך לא מתמלא – תרגישי רגש של כאב, אכזבה, תסכול, או רגש לא נעים אחר.
      לעומת זאת, אם את חווה שהצורך שלך כן מתמלא – תרגישי גאווה, שמחה, סיפוק, אהבה או רגש נעים אחר.
      והפעולות בהתאם – רגש מוביל לפעולה. לכן, אם למשל תתמלאי בגאווה בבתך על כך שהצורך שלך באחריות התמלא – הפעולה שתעשי תהיה קרוב לוודאי לשבח אותה, להתגאות בה בפניה או בפני מישהו אחר וכד'. לעומת זאת, אם תתמלאי באכזבה מבתך על כך שהצורך שלך באחריות לא התמלא (והפרשנות הלא מודעת שהיא לא מילאה לך אותו) – הפעולה שתעשי תהיה קרוב לוודאי לנזוף בה, להסביר לה למה זה חשוב לך וכד'. (לא את באופן אישי, אלא כולנו).

      מקווה שהסברתי כאן באופן בהיר את הקשר בין מחשבה, צורך, רגש, פעולה.
      יש עוד על זה באתר בהדרכה בקורס יסודות שנקראת "המנגנון הפנימי" או משהו כזה. ממליצה לצפות בה אם זה מעניין אותך.
      להתראות, יעל

  2. ענת סלונים כהן הגב

    יואב אמר שכשהוא בדק לראשונה מה הוא מרגיש או מה צריך לא היה לו מושג. מה עושים כשזה המצב? מה עושים כשעצם ההסתכלות פנימה והברור הפנימי הוא כל כך לא השפה שמישהו מורגל בה ואפילו חושש ממנה?

    • יעל ארבל הגב

      היי ענת,
      לאט לאט. תקשורת מקרבת היא כמו שפה חדשה. בהתחלה מתרגלים לצלילים שלה, אחר-כך למילים, ואחר-כך להבנה העמוקה שלה. ואז מתאהבים בה במהלך הדרך כי רואים כמה יופי היא מחזיקה ואהבת-אדם ואמפתיה וחמלה ורוך לבני-אדם.
      לגבי החשש שעולה – לרוב אנחנו חוששים מפני משהו שאנחנו לא מכירים וחוששים שהוא יזיק לנו או יכאיב לנו. אבל אם אנחנו מתחילים להתיידד איתו ולראות שהוא בכלל לא מזיק, להיפך, הוא עושה לנו טוב אז החשש לאט לאט מתפוגג. אם הוא לא מתפוגג אז ההצעה שלי היא לטפל בחשש ולנקות אותו ביחד איתנו (אפשר בשיחה אישית או להציג כשאלה במפגש הדרכה).
      לגבי זיהוי רגשות וצרכים – זה תהליך. תשמעי אותנו עושים את זה בהדרכות, תתחילי להתנסות בקטן, תשמעי בתרגולים, במפגשים, בפייסבוק, תתאמני בקטנה, זה לא ידייק לך, תשאלי, נדייק לך בעזרתך, ולאט לאט תלמדי לעשות את זה יותר בקלות עד שזה יהיה חלק מהשפה שלך, ויהיה לך ממש קל לזהות צרכים ברוב המקרים.

      אני היום צריכה לקחת נשימה, להתחבר לעצמי, ולרוב זה הזמן שלוקח לי למצוא צורך. זה יכול לנוע בין כמה שניות לחצי דקה. אני מדברת על צרכים בפעולות או באמירות יומיומיות שזהו המצב שאנחנו מלמדים אותו בתוכנית הזאת.
      במצבים עמוקים יותר, מורכבים יותר, זה יכול לקחת בין חצי שעה לשעה בעזרת אמפתיה עמוקה לאדם השני, ולפעמים כשמדובר על מצבים לא מודעים שצריך לחשוף בהם אסוציאטיבית חלקים זה יכול לקחת זמן עד שמזהים את הצורך שהכי מדוייק לנו.
      איך זה בשבילך?
      יעל

השארת תגובה ל-יעל ארבל

ביטול