איך להפוך בוקר שמתחיל במאבק – לכייפי ושמח

באחד הימים כשאוהדי היה קטן (בן 3)
אנחנו מתעוררים בבוקר והוא שואל אותי:

'אבא, איזה יום היום?'
ואני עונה לו: יום שני.
'אז אני ירביץ לך!!!' (הוא אמר 'ירביץ' ולא 'ארביץ').

למה אוהדי רוצה להרביץ לי ביום שני בבוקר? 🙂
האמת שחשבתי שאני יודע, ובדקתי איתו את זה –
תוך כדי שהשתמשתי במיומנות ההורית הכי חשובה
שהופכת ברגע כעסים של ילדים לרגיעה והבנה:

'אתה שואל כי נורא רצית שיהיה יום שבת היום?'
'כן' הוא אומר וחצי בוכה.
'נורא בא לך שנהיה כל המשפחה ביחד? שנשחק ונעשה דברים כייפים ביחד?'
'כן' הוא אומר, כבר ממש בוכה.

אני לוקח אותו עליי, מחבק אותו חזק 
הוא בוכה ואומר לי 'אז אני ירביץ לך'!
והלב שלי יוצא אליו,
כי כל מה ששמעתי היה:

אבא, אני רוצה להיות איתך…
להרגיש אותך ושתהיה לידי,
זה נותן לי המון ביטחון וזה עוזר לי שאתה איתי,
גם לגלות את העולם וגם שאני יכול לעשות דברים כייפים שאני אוהב,
והכי בעולם אני אוהב לשחק והכי הייתי רוצה לעשות את זה איתך כרגע
ואני 
ממש רוצה שתהיה לי האפשרות לבחור במה שאני הכי רוצה.

מתוך העומס הנורא גדול שאנחנו ההורים מחזיקים
לא תמיד אנחנו מצליחים לרגע לעצור
ולשמוע את מה שהילדים שלנו באמת אומרים לנו
מתחת לדרכים המאד יצירתיות שלהם לבטא את זה:-)

תקשורת מקרבת היא לפני הכל דרך לשמוע את המסר העמוק יותר
שמנסה להאמר בהמון צורות שונות ומשונות בבית
ובאותו בוקר ממש יכולתי לשמוע את הבקשה שלו ממני

ועברתי למלא לו אותה בשמחה:

'נעלתי' לו את הסנדלים שלו על האוזניים והוא התגלגל מצחוק,
עשיתי איתו שטויות וצחוקים במשך עשר דקות
התחברנו – ויצאנו לגן בשמחה (והוא הלך לתום הגננת המקסימה בידיים מושטות).

מה עשיתי כאן?
איך הפכתי התחלה של מאבק לחיבור שממשיך לבוקר נעים?

השתמשתי בשני מרכיבים של ניהול תקשורת 
מתוך הכלים של ההורות המקרבת:

במרכיב של הפרדה בין התנהגויות לצרכים –
כשניסיתי להבין מה בעצם הוא אומר לי באמצעות המילים שלו

ובמרכיב של אמפתיה –
כששאלתי אותו אם בעצם לזה הוא מתכוון
כדי להפוך את הכעס שלו לחיבור וקרבה אליי.

רוצים לנסות את זה בעצמכם?
הנה תרגול קצר שאתם יכולים לעשות כבר עכשיו:

מרשל רוזנברג, שיצר את הגישה של תקשורת מקרבת,
אמר פעם: !Never believe what people think
שזה אומר לא להאמין 'על עיוור' למילים שנאמרות –
מתחתיהן תמיד מסתתרת בקשה (שלרוב לא נאמרת במילים):

ובמקרה שלנו:
'אז אני ירביץ לך' = אני כל כך רוצה להיות איתך יחד.

עכשיו קחו את זה ותרחיבו כמעט לכל משפט 
והתנהגות מאתגרת של הילדים שלכם בבית –
נסו קודם כל לכוון את הלב שלכם לשם,
ובשלב השני לתקשר את זה עם הילד שלכם, כמו שאני עשיתי עם אוהד.

מי שרוצה ללמוד את זה לעומק
ולהפוך את זה לתקשורת הרגילה בבית – 

בשבוע הקרוב, בשעה 21:00
אנחנו מקיימים הדרכת הורים אינטרנטית:

'במקום עונש – וגם במקום לצעוק, לאיים ולספור עד 3'

הדרכה שמלמדת איך לשמוע מה הילדים שלנו באמת אומרים לנו
מתחת למכות, התחצפויות, הצקות, התעלמויות –

ואיך לבסס איתם הקשבה ושיתוף פעולה מבלי להשתמש בכח –

לחצו כאן להרשמה להדרכה

שיהיה המשך שבוע טוב
יואב (יעל וגליה)
וצוות הבית להורות מקרבת

השאירו לנו תגובה...

6 תגובות

  1. אבנר זקזפור הגב

    חייב לשתף אתכם חזרנו מחופשה של 5 ימים באילת שהיו טובים מלאים ורגועים בזכות מה שלמדנו מההדרכות באיטרנט. יום שישי בבוקר הבן האמצעי שלנו קם הפוך ומתחיל לדבר לאמא שלו לא יפה אני במיטה שומע ועוד לא מתערב אחר כך רב ומציק ל-2 האחים שלו נגמר לו הזמן במחשב והוא לא מפנה את המקום קמתי אליו ביקשתי שיקום והוא בשלו אבל קם ולא הפסיק להציק לאחיו באזה שהוא רגע לא ראיתי בעניים והתפרצתי.ונהיה מתח בבית בארוחת הצהריים נזכרתי בהדרכה שלכם שילד שפועל כמו שבני פעל כי הוא רוצה לומר משהוא ותוך כדי שיחה שאלתי אותו אריאל למה התעוררתה היום כועס ועוד אחרי חופשה טובה שהיתה לנו ואז הוא אומר לנו כי אמא אתמול לפני השנה גרמה לי לבכות אשתי פתחה להם את המיטה שיוכלו לישון 2 הבנים עם הקטנה ביחד והוא רצה לישון בחלק שנפתח ושאחותו תישן במקום שלו אשתי ניסתה להסביר לו שאחותו זורקת את השמיכה ושהיא תתקרר וכולי וכולי… אז אמרתי לו לא היה יותר פשוט להגיד לאמא בבוקר למה גרמת לי לבכות בלילה מאשר איך שהתנהגת ואף אחד לא מבין למה אתה כועס ומתנהג ככה ולא נעים לך ולא נעים לנו עדיף לדבר ולהגיד מה מפריע לך הוא הסכים איתי ועברנו ביחד אחלה שבת הדיאלוג עם הילדים ההקשבה והשיתוף בהחלטות שנוגעות להם או כמה שזה עובד. יש לי 2 בנים בני 7.5- 5.5 ובת בת- 4 מתנצל על האי סדר בסיפור. בזכותכם יעל יואב וגליה החיים בבית השתנו כל מה שהשגנו בצעקות איומים ותוקפנות עברנו לדבר להקשיב לשתף וזה עובד על מלא זו עבודה קשה ויש קשיים אבל היא משתלמת זו הדרך לבית בריא עוד פעם תודה רבה רבה לכם תבורכו

    • גלית ויידמן ששון הגב

      אבנר היקר,
      תודה מקרב לב על המשוב הנעים הזה!
      אני קוראת ומתרגשת מאד!
      כיף ממש לשמוע על העבודה המדהימה, השיחות המקרבות שאתה עורך עם הילדים והרוגע שזה נותן לכם בבית ובחופשה. תודה!!
      זה ממלא ונותן כוח להמשיך!
      גלית
      בשם צוות הבית להורות מקרבת

  2. טל הגב

    בס"ד

    רק רציתי להגיד תודה על התובנות המאלפות !

    נפגשנו לפני כמה חודשים רכשנו את הערכה אחרי ובינר של במקום עונש את האמת שאפילו לא סיימנו שיעור אחד לבושתנו אבל הגישה שלכם איתנו במחשבות ולפעמים מיישמים מהמעט כלים שהבנו ..

    זה מדהים הלוואי שהשם ישלח לנו זמן ורצון לשים את הנושא של הורות ותקשורת מקרבת בראש סולם העדיפוית

    יום מקסים

    טל

    • גלית ויידמן ששון הגב

      הי טל יקרה,
      תודה לך!

      את כותבת "לבושתנו" – האם העבודה שעוד לא הספקתם ללמוד את שעורי הקורס מעלה בך שיפוטים כלפי עצמך שאת עצלנית? יש לך צורך חזק בהתקדמות?
      אם מתאים לך רגע לשמוע, אני מזמינה אותך לתקשורת מקרבת גם כלפי עצמך. האם ישבת רגל על רגל כל הזמן הזה מאז הקניה? אני בטוחה שלא — בזמן שכתבת גם היה חופש גדול וזהו זמן מאתגר במיוחד עבור כולנו. תסכימי לפרגן לעצמך יותר על המסירות להורות והילדים? הנה את כאן! זה לא מובן מאליו כלל!) אני שומעת מאחורי הדברים שלך איכפתיות עצומה ויהיה לך הרבה יותר נעים ומזמין ללמוד אם תכירי בכך מאשר אם תקטיני את עצמך ותתביישי. מסכימה? כשנעים לנו, גם יש סיכוי גדול יותר שנצליח להכיל את הרגשות והצרכים של הילדים שלנו ולהיות מקרבים. מה את אומרת? מדבר אלייך? כי באמת יש לי הרגשה חזקה שאת עושה כמיטב יכולתך.
      ואולי עכשיו, משהסתיים החופש, תנסו להכניס זמן ביום ליומן ולהקשיב אפילו 10 או 20 דקות ביום לשעורים? זה יהיה נפלא! צעד ראשון למילוי הצורך שלך בהתקדמות!
      המון בהצלחה ובהנאה!
      בהערכה רבה, גלית

  3. נירית פאר הגב

    פוסט מקסים. תודה

השארת תגובה