אני לא מבינה – יש לי ילדה רעה?

ברגע אחד נהרס הכל.
דווקא התחיל בסדר
היה רגוע
ואז משום מקום היא התהפכה –
~אני לא רוצה את החולצה הזו!
אז תקחי אחרת
~ולא את הטייץ הזה
אבל זה מה שבחרת אתמול בערב
וזה מה שאת רצית!
~אבל זה מכוער!
זה מקסים את תמיד אוהבת את החולצה הזו.
~איכס, היא מגעילה,
~אני רוצה את זאת עם אלזה
אבל היא בכביסה
~אני רוצה רק את זאת עם אלזההההההההה
אני מסבירה לך שהיא בכביסה (ההההההה)
~אז אני לא הולכת לגן
אנחנו ממהרים, אני חייבת להגיע לעבודה בזמן
~אבל אין לי מה ללבוש
יש לך, רק שאת לא רוצה,
שתי דקות ויוצאים
אם לא תתלבשי אני אצטרך לקחת אותך בכוח או שתתלבשי בגן
~אני לא רוצה לגן!!!!!
עכשיו לאוטו, שמעת אותי!

ככה תארה לי אמא מקסימה את הבוקר עם הבת שלה,
ושאלה –
אני לא מבינה – יש לי ילדה רעה?

יש לכולנו כהורים לא מעט רגעים כאלו
שאנחנו עושים הכל,
מדברים אתם ערב לפני 
שמחר אנחנו צריכים להיות בזמן בעבודה

נותנים להם לבחור בגדים,
מקימים אותם בחיבוק והכלה
נושמים עמוק פעם אחר פעם
מתפשרים אתם, מביאים להם
מנסים למלא את כל מבוקשם רק
כדי שהבוקר יעבור בשלום.

ולפעמים כבר לא מסוגלים יותר
ואז יוצאת צעקה או פעולה שיש בה כוח
ואז מתבאסים על עצמנו ומרגישים אשמה….

אז מה אני עושה לא בסדר?
שאלה אותי האמא הזו,
שממש הצלחתי לשמוע ממנה
את חוסר האונים והתסכול
לצד השתדלות אין סופית
ושאלה של למה זה קורה לנו איתה שוב ושוב.

רוצים לדעת למה זה קורה?
למה למרות כל הרצון הטוב שלנו
ההתעקשויות האינסופיות האלו חוזרות על עצמן בבית?
אני מזמינה אתכם להדרכה שלנו
שמסבירה בדרך פשוטה והגיונית
מאיפה מגיעים הכעסים וההתעקשויות של הילדים שלנו –
ובעיקר מה המפתח שמאפשר לבסס עם ילדים בכל גיל
הקשבה ושיתוף פעולה בדרך שלא מצריכה מאיתנו ההורים להשתמש בכח:

‘במקום עונש – וגם במקום לצעוק, לאיים ולספור עד 3’ להרשמה להדרכה – לחצו כאן

ולגבי האמא הזו?
קודם הייתי איתה והקשבתי למצוקה שלה,
אחר כך תוך כדי שיחה
מצאנו את הסדק – שמבחינתי זה מקום
שבו אנחנו כהורים לא סגורים על עצמנו
מכל מיני סיבות –
כי אנחנו כבר רוצים את השקט שלנו – והילדה מרגישה את זה
כי אנחנו לא יודעים איך להגיע איתה להסכמה –
ולכן מוותרים על מה שנראה לנו באמת נכון ומרצים אותה,
או שאנחנו פשוט מאבדים את זה וצועקים,
מענישים (ונאלצים להתמודד עם זה אחר כך) –
ומתוך האשמה שמתעוררת בנו אנחנו שוב מוותרים וחוזר חלילה –
אנחנו בעצם מטלטלים בין שני הקצוות האלה
של ריצוי מצד אחד והפעלה של כח מצד שני.

אז איך יוצאים מזה?

המפתח הראשון הוא להבין שכל ההתעקשויות של ילדים,
ההצקות שלהם לאחים שלהם, השימוש בכח כלפינו וכלפי אחרים –
הם כולם דרכים להגיד לנו ההורים מה הם מרגישים
ולמה הם זקוקים מאיתנו.

המפתח השני הוא להבין מאד במדויק מה חשוב לנו ההורים,
והשלישי הוא לדבר עם הילדים בדרך
שתחבר בין מה שחשוב להם ומה שחשוב לנו –
באופן שייצר הקשבה הדדית והבנה הדדית –
וייבנה אמון וביטחון שאנחנו יודעות להגיע להסכמה ולשיתוף פעולה בינינו.

וכמו שאמרתי לאותה אמא –
את לא צריכה לוותר על מה שחשוב לך
והילדה שלך לא רעה –
אתן פשוט צריכות לעבור לדבר על מה שנמצא
מתחת להתנהגות שלה ומתחת לבקשות שלך
(וזה נכון לילדים מגיל שנתיים ואילך).

אנחנו עומדים ללמד בדיוק את זה
בהדרכת הורים אינטרנטית חינמית –
להורים שלא רוצים לרצות את הילדים
ולא רוצים להשתמש כלפיהם בכח –
ולא רוצים להיטלטל בין שני הקצוות האלו בחוסר אונים –
כי לאורך זמן, היטלטלות כזו שוחקת מאד את הסמכות ההורית:

לחצו כאן להרשמה להדרכה:
‘במקום עונש – וגם במקום לצעוק, לאיים ולספור עד 3’

נשמח לפגוש אתכם
יעל, יואב וגליה
וצוות הבית להורות מקרבת

מחפשים דרך להניע את הילדים לשיתוף פעולה
מבלי להשתמש באיומים ועונשים
כדי להיפרד מויכוחים ומאבקי כח בבית?

לחצו כאן כדי להירשם לשיחת ייעוץ איתנו

השאירו לנו תגובה...

השארת תגובה