איך להוציא את הילד מהבריכה – מבלי לעמוד בחוץ ולאיים

איך להוציא את הילד שלי מהמים בבריכה
מבלי לעמוד בחוץ ולאיים עליו עכשיו
שאם הוא לא יוצא אז אין בריכה כל השבוע?

בתוך עונת הקיץ אני רואה שהרבה הורים מוצאים את עצמם
בסיטואציה המתסכלת הזו שאף אחד לא נהנה ממנה
ואני רוצה להראות כאן מה אפשר לעשות במקום התסריט המוכר:

בוא, יוצאים מהמים.
'לא בא לי'
אין מה לעשות, צריך ללכת עכשיו הביתה.
'לא בא לי'
בוא, לפני שאני מאבדת את הסבלנות
'לא בא לי'
אני סופרת עד 3… אחת… שתיים… שלוש
'לא בא לי'

עכשיו מגיעים העצבים ואחריהם,
מתוך זה שחם ושכבר אין לנו סבלנות,
ובעיקר בגלל שאנחנו לא מוצאים דרך אחרת:

'אם אתה לא יוצא עכשיו אין בריכה כל השבוע'.

ואז קורה אחד משני דברים ששניהם מסבים לנו תסכול.

הראשון, שהוא ממשיך להגיד 'לא בא לי'.
הוא עדיין במים, ועכשיו מה? לא ניתן לו ללכת לבריכה כל השבוע?
רק המחשבה של לעמוד בזה בעצמנו מול הבקשות והתחינות שלו שיגיעו,
עם כל הויכוחים שיתלוו לזה והידיעה שנצטרך לרדת מהעץ הזה איכשהו –
רק המחשבה על זה לא עושה לנו טוב.

ובתוך כל המחשבות האלו שרצות לנו בראש בשברירי שניות
אנחנו עומדים מחוץ לבריכה מתוסכלים, חסרי אונים,
עם תחושה שהסמכות שלנו נשחקה עוד קצת באותו רגע (וזה אכן קרה).

הדבר השני שיכול לקרות זה שהוא ייצא מהמים.
שזו כאילו הצלחה.
אבל בפועל, לא ממש.

בשורה התחתונה ילדים לומדים לפני הכל ממי שאנחנו ומאיך שאנחנו פועלים.
ואם הוא יוצא מהמים כי הוא מפחד מהתגובה שלנו,
הוא לומד מזה כמה דברים שלא בטוח שאנחנו באמת רוצים ללמד אותו:

  1. שזה לגיטימי להשתמש בכח במידה ויש לך אותו,
    גם אם זה בא על חשבון רצון של אחרים שיש להם פחות כח מאשר לנו.
  1. הוא לומד לחשוב על עצמו ולהתרכז בעצמו ולא לחשוב על אחרים:
    הוא יוצא מהבריכה כדי להימנע מכאב של עצמו
    ולא מתוך מחשבה על אחרים ורצון להתחשב בהם (בנו או באחים שלו)
    כשהפרדוקס הוא שאנחנו דווקא כן רוצים ללמד אותו לראות אחרים סביבו.

וזה לא נגמר בזה.

בכל פעם שאנחנו משתמשים בכח כדי להניע את הילד שלנו לפעולה,
הילד שלנו לומד שהוא צריך להיזהר מאיתנו,
ולטווח ארוך הוא לומד להסתיר מאיתנו דברים כדי להימנע מהתגובה שלנו,
לשקר כבר מגילאים צעירים ולשתף אותנו פחות ופחות במה שעובר עליו.

ברור שאנחנו מגיעים למצבים כאלה 
רק אחרי שלנסות 'בטוב' לא הצליח לנו
ומתוך חוסר אונים שלנו ההורים.
ובכל זאת, לטווח הארוך זה לא עושה טוב ליחסים עם הילדים שלנו –
וכדאי לעשות את זה בדרך אחרת –
שאיתה מבססים עם ילדים שיתוף פעולה והסכמה מבלי שנצטרך להפעיל כח.

קצת קשה להכניס את כל הדרך המקרבת לפוסט אחד – ובכל זאת,
למי שרוצה להבין ממה היא בנויה, הנה הכיוון:

  1. עוד לפני שיוצאים לבריכה (ואפשר גם יום קודם),
    מקיימים שיחה שמטרתה להגיע להבנה ולרצון הדדי
    לקחת בחשבון אחד את השני.
    (אפשר גם לעשות שיחה כזו בזמן שהילד בבריכה ואנחנו רוצים ללכת,
    אבל למי שלא מכיר עדיין את השפה המקרבת זה יכול להיות קצת מורכב).
  1. בשיחה עם הילד אנחנו רוצים שיקרו שני דברים:
    שהילד שלנו ירגיש שאנחנו לגמרי מבינים את מה שחשוב לו –
    ושאנחנו נרגיש שהוא לגמרי מבין את מה שחשוב לנו:

    לילד שלנו חשוב להמשיך לשחק כי הוא נורא נהנה,
    ושנדע שכשהוא במים קשה לו פתאום לצאת וללכת
    כי הכי כייף לו שם והוא רק רוצה שזה ימשיך
    (אתם יכולים לבדוק איתו בשיחה אם זה מה שעובר עליו, ממש במילים האלה).

    לנו ההורים חשוב שיהיה לו כייף ושייהנה שם הכי שבעולם,
    אבל אנחנו רוצים גם שייקח בחשבון את זה
    שאנחנו רוצים בשלב מסוים ללכת הביתה
    ושמאד היינו רוצים שיתחשב בזה,
    שישתף איתנו פעולה ושנוכל לסמוך עליו שיעמוד בהסכם (שתכף יגיע.
    גם כאן אתם יכולים להשתמש במילים האלה כדי לבטא את הרצונות שלכם).

  1. אחרי שהוא מרגיש שהבנו מה חשוב לו –
    ואחרי שאנחנו מרגישים שהוא מבין מה חשוב לנו,
    יוצאים יחד לחפש פתרון לאותו רגע שיגיע
    שבו נבקש ממנו לצאת מהמים וללכת הביתה:

    פתרון כזה יכול להיות להגיד לו כמה דקות קודם שיתכונן שעוד מעט יוצאים,
    סימן משותף שנקבע אותו מראש ונסמן אותו לילד,
    או כל פתרון אחר שנמצא במשותף.

אם עולה בכם המחשבה –
אבל כבר ניסיתי הרבה פעמים לעשות הסכם עם הילדים
וברגע האמת – הם לא עומדים בו!

חשוב להבין:

כדי שילדים יעמדו בהסכמים איתם
חשוב לא לדלג על השלבים של שיחה,
הבנה הדדית של מה חשוב לכל אחד
ומציאה משותפת של פתרון או הסכם.

'הסכם' שרק אנחנו ההורים קובעים אותו (שהוא לא ממש הסכם),
בלי שיחה על מה שחשוב לכל אחד,
פחות יכובד ולא יחזיק לאורך זמן –
ואגב, לא באמת צריך הרבה זמן כדי לקיים שיחה כזו –
בדקה אחת אפשר לעבור דרך כל השלבים
ובינינו, לעמוד על שפת הבריכה ולנסות להוציא את הילד מהמים
ייקח בדרך כלל הרבה יותר זמן:-)

הורות מקרבת היא לפני הכל פרקטיקה
לניהול מצבים של רצונות מנוגדים -אז מוזמנים לנסות,
ולמי מכם שרוצה ללמוד איך עושים שיחות כאלו עם הילדים
על כל נושא שגרתי בבית – כשאנחנו רוצים שהם יצאו מהמים,
ייכנסו למקלחת, יישבו לאכול, יילכו לישון, ייעשו שיעורי בית –

בדרך שמפחיתה ב-90% את הויכוחים, הקונפליקטים והמריבות איתם,
ושמשחררת אותנו ההורים מלהשתמש בכח, בהרמות קול, באיומים ובעונשים –

מוזמנים להצטרף לאחת או יותר מהפעילויות שלנו
וללמוד איתנו את הדרך המקרבת

ואם אהבתם מוזמנים לשתף להורים נוספים,
שגם להם יהיה יותר קל 🙂

להתראות
יואב, יעל וגליה
וצוות הבית להורות מקרבת

מחפשים דרך להניע את הילדים לשיתוף פעולה
מבלי להשתמש באיומים ועונשים
כדי להיפרד מויכוחים ומאבקי כח בבית?

לחצו כאן כדי להירשם לשיחת ייעוץ איתנו

להורדת המדריך בחינם לחצו כאן

השאירו לנו תגובה...

10 תגובות

  1. יראת הגב

    כתבתם שהוובינר ביום שלישי וברישום כתוב יום שני..
    אז זה ביום שני או שלישי?

  2. הדס הגב

    מאיזה גיל ניתן להשתמש בשיטה? איך אפשר לעשות הסכם כשהילד עדיין לא מדבר, נניח בגיל שנה וחצי-שנה ושמונה..

    • גלית ויידמן ששון הגב

      הי הדס,
      תקשורת מקרבת – הגישה שאנחנו מלמדים – מתאימה לכל הגילאים. טוב להתחיל איתה כמה שיותר מוקדם ואז הילדים ממש גדלים עם זה באופן טבעי, והיא עוזרת גם כשמתחילים להשתמש בה עם ילדים מתבגרים או בוגרים ואפילו על הדרך היא מסייעת בתקשורת עם בן הזוג, קולגות בעבודה וכולי.

      עם פעוטות וילדים בגיל שאת מדברת עליו רצוי לדבר במשפטים קצרים ופשוטים שיסייעו להם לזהות ולקרוא בשמות לרגשות ולצרכים שעולים להם בכל מני מצבים (כמובן משפטי שאלה סקרניים כדי לשמוע או לנסות להרגיש אם קלעת). לא נעשה אתם שיחות של 20 דקות. במקום זה נתייחס לצרכים גם במעשים. נשתדל להכיר בצרכים, להתגמש ולמלא אותם ככל שידנו משגת, וכשלא להכיר בתסכול שעולה בהם, אם זה בחיבוק חם, או במבט עין, בתוספת התייחסות, בהבטחת פיצוי בזמן אחר.

      אם עוד לא שמעת את ההדכה האינטרנטית שלנו אני ממליצה מאד, כי יש דוגמאות של ילד מתקופה שהיה ממש בגיל שאת מדברת עליו. הגישה מאד אפקטיבית בגיל הזה, ומאפשרת לילד לגדול עם יכולת מהממת לאמפטיה וביטוי עצמי.

      יום מבורך,
      גלית

  3. מעין הגב

    היי אשמח
    לדעת כיצד להתמודד עם אח חדש שנוסף למשפחה
    ילד בן 4 וכרגע נולד עוד ילד
    תודה רבה

    • גלית ויידמן ששון הגב

      הי מעין,

      בא לי לשאול קודם כל אם כבר שמעת את ההדרכה האינטרנטית שלנו כי היא נותנת רקע טוב לגישה שלנו שקשה לתת כאן בתשובה קצרה, ומענה להרבה שאלות. אם לא, יהיה טוב שתתחילי שם. (נרשמים בקישור הבא: http://feelfamily.co.il/webworkshop?ref=blogg ואז מקבלים לינק כניסה להדרכה. נשמח ממש לראות אותך!)

      והנה משהו על קצה המזלג.

      האם ההתנהגות של בן ה 4 השתנתה?
      מאד היית רוצה שקט בבית, שתוכלי לסמוך עליו שהוא רואה את הצרכים החדשים והגדולים שלך ושל התינוק ומתחשב בהם? וגם לדעת שאת נותנת לו מקום שמאפשר לו להמשיך ולהיות ילד שמח למרות הקושי וחוסר הפניות שלך כרגע? שאת ממלאת את תפקידך כאמא באופן אחראי? ממש חשוב לך להשיג מהילד שתוף פעולה ואם זה לא קורה את דואגת ואולי כועסת? או עולה לך מן תסכול כשזה לא מצליח, כאילו יש מן כיווץ בבטן כזה – של איך הוא עושה לי את זה? זה מדוייק לך? אם לא, תוכלי לדייק אותי?

      ניתן להגיע עם הילד להסכמה בעניין הזה בהידברות, אין לי מספיק פרטים לגבי הסיטואציות שקורות בבית שלך בשביל להבין במדויק מה הצרכים שלך ושלו. אבל אני יכולה לתאר לעצמי שכרגע מאד חשוב לבכור שלך המקום שלו בבית. אולי הוא מקנא ורוצה שתתחברו גם אליו כמו שהוא מרגיש שאתם מתחברים לתינוק החדש? הוא רגיל להיות הנסיך היחיד שלכם ופתאום מופיע נסיך חדש, וזה יכול להיות מאד מערער עבור ילדים. הם הרי לא בחרו בזה ופתאום הם יורדים ממעמדם כאילו, ורק נהפכים למן עול כזה, שאין זמן בשבילו ושרק דורשים מהם להתחשב. זה לא פשוט ויש ילדים שסוחבים שנים מצוקות מלידה של אח. האם משהו מזה מדבר אלייך? אולי זה קצת פותח לך את הלב כלפיו ומפוגג את הכעס אם יש כזה? אולי הוא גם מעוניין בתשומת הלב של התינוק החדש וזה עוד לא ממש קורה כמו שהוא רוצה?

      אם תוכלי לנסות בעצמך להכנס רגע לנעליים שלו ולחשוב מה הוא מרגיש וכל כך יקר לו בסיטואציות שונות, כשאת מחזיקה את הצורך שהיה לו תמיד ועכשיו כנראה חזק בבמיוחד בקירבה שלך, בגב ובבטחון שהקירבה הזו נותנת, בידיעה שיש לו מקום גדול ורחב ופתוח בלב שלך, אז ההתנהגות שתצא ממך כבר תהיה מקרבת. חשוב ממש שכשאתם מדברים אתו תוכלו דבר ראשון למנוע את המצב של ההתנגדות – מצב שזה אתם מולו, בכעס, כי זה מצב שגורם לילדים את המצוקה הגדולה. גם אם לא אומרים להם את זה הם מרגישים שהם מאכזבים את ההורים, ושהלב של ההורים קצת חסום מולם, וההרגשה הזו גורמת לקושי גדול, לבדידות ועולה צורך גדול בבטחון שהקירבה הזו מקנה וחוסר אונים שזה לא קיים. לרוב מצב כזה יוצר ומחזק התנהגויות מאתגרות. מרגע שתהיו בתוך עצמכם במצב שאתם יכולים לראות לצד הצרכים שלכם גם את מה שהילד מרגיש ומה שחשוב לו כל כך — ממש להפריד בין כל התנהגות לא רצויה (נומר כעס או מכות לאח) — לבין הצרכים של הילד שהם מופיעים באופן לא רצוני – אין לו שליטה עליהם – ותצליחו להכיר בהם, ולקבל, ולנסות למלא אותם בדרכים שעובדות גם לכם וגם לו — השקט והחיבור ישכנו אצלכם בבית, והילד ייפתח לאחיו הקטן ויאפשר לכולם יותר מקום גם לצרכים שלהם.

      מלבד חשיבות ההכרה בצרכים ובתסכול שעולה כשהם לא מתמלאים, חשוב ככל הניתן גם לנסות למלא צרכים שלו. הייתי עושה זאת גם במילים וגם במעשים. הייתי לוקחת אותו לשיחה מחוץ לסיטואציה, בזמן טוב שהוא רגוע ואתם רגועים ומתאים גם לו לדבר (תשאלי אותו מתי מתאים לו–אם הוא יסכים לדבר מבחירה זה כבר יפחית הרבה התנגדויות) ונותנת לו אמפטיה על איך שאת חושבת שהוא מרגיש ומה שחשוב לו בהקשר של האח החדש בכלל ובהקשר של מצב מאתגר זה או אחר שאולי היה: שואלת אותו שאלות כן/לא — ניחושים של הרגשות והצרכים שלו עד שתקבלי ממנו כמה וכמה תשובות חיוביות ותדעי שאת בכיוון (למשל–אתה ממש רוצה שנהייה ביחד כמו פעם? נשחק ונתחבק ויהיה לי זמן וכוח, ולא יהיה לי תינוק על הידיים כל הזמן? וכשאני אומרת שאי אפשר זה עושה לך כזה כואב/כעס/תסכול/פחד מבפנים? בגלל זה אתה [התנהגות מאתגרת]? או למשל: מאד היית רוצה לשחק אתו ושהוא ישים לב אליך? או– שאנחנו נהייה קרובים ותדע שיש לך מקום בבית ובלב שלנו? או כיו"ב מה שמרגיש לך מדויק ומתייחס לרגשות ולצרכים שלו). חשוב ממש לדבר הכול בפתיחות וללת הכרה בתסכול של צרכים שלא מתמלאים. שיווצר חיבור, ורק אחרי שהוא קיבל ממש עיסוי לכאבים שלו והוא מרגיש שאתם איתו ולא נגדו – שאתם מבינים ומקבלים אותו ואת הצרכים שלו – זה יפתח לו את הלב לשמוע את הצד שלכם ואז חשוב לבטא את הצרכים שלכם אבל ללא כעס. הסיטואציה עשויה להיות מספיק מתסכלת עבורו גם בלי שתכעסו עליו בנוסף.

      ואז ממש להסביר לו כמה הוא והצרכים שלו חשובים לכם וכמה לצד זה אתם דואגים לאחיו התינוק, שזקוק להמון דברים עכשיו (ממש לפרט. הילד לא יודע ולא מבין!), שאתם דואגים לשלמות הגוף שלו — ממש תסבירו לו שמכות או אפילו ג'סטות מסוימות של אהבה ומשחק יכולות מאד להזיק לו (ילדים לא יודעים את הדברים שמובנים לנו מאליהם), וכמה הייתם רוצים אוירה נעימה בבית ותציעו לו ותעזרו לו למצוא דרכים שבהן אתם כן יכולים למלא את הצרכים שלו לפחות קצת.

      ממש ממש חשוב שתמלאו לו את הצרכים בקירבה אליכם במילים. ממש לעשות קצת אפליה מתקנת אם צריך – כשאתם נכנסים לגשת אליו דבר ראשון ולחבק, לקחת שעה זמן ולבלות אתו במשהו שהוא ממש אוהב (גם אם זה כדורגל או משחק מחשב שלא ממש מדבר אליך) – למרות העומס של היומיום זה חשוב לא פחות מהליכה לרופא! טיול קטן בפארק, בילוי משותף. יותר קשר עין. איזה פינוק בזמן הארוחה (לעשות לו מהפירה צורת לב, למשל). חצי שעה ביום תשבי על הספה לנוח והוא יוכל לשחק לידך או להתפנק אתך.

      הבנת את הרעיון?
      מדבר אלייך?
      יום מבורך וגידול מקרב ומהנה של האחים!
      גלית

  4. אורטל הגב

    שלום
    רציתי לדעת מנ עלות הקורס להכשרת מאמנים בגישת תקשורת מקרבת.
    היכן מתקיימים המפגשים?
    ואל תשלחו אותי לסרטון בבקשה… מודה שאין לי סבלנות לזה. מעדיפה תשובה כתובה.
    מה גם דלא תמיד מתאפשר לי לצפות ברצף סרטונים אז מפסיקה באמצע ואחכ לא חוזרת לזה (אני עם ניובורן צעיר כרגע)
    תודה

    • גלית ויידמן ששון הגב

      הי אורטל,
      האם זה עוד רלבנטי? את ממש עייפה ולא מצליחה לפנות זמן או להחזיק מעמד בערב? מאד מובן!
      לצד זה, חשוב להקשיב להדרכה המוקלטת כדי להבין במה באמת מדובר ומה חישוב העלות. זה קורס מאד אינטנסיבי , שחלק מהמפגשים שלו אינטרנטיים, אחרים נערכים בקמפוס מול רכבת בני ברק (ליד קניון אילון), ועוד אחרים בריטריט של שלושה ימים מרוכזים באזור כלשהו בארץ. אם את שוקלת את זה הייתי עושה תרגול קטן בלפנות זמן, לארגן עזרה, לנוח ולהתמקד בהקלטה. אולי זו תהייה עבורך בדיקה של איך זה לתת את זה לעצמי? מה את אומרת? שווה לנסות?
      ובכל מקרה, המפגש הראשון כבר היה ואנחנו מתחילים להתקדם כרגע בלמידה מונחית משותפת של קורס אינטרנטי, אז אם את מעוניינת להצטרף חשוב ממש להזדרז. את מוזמנת מאד להמשיך לתקשר אתנו במייל: [email protected] כדי לקבל מענה מיידי.
      נשמח מאד לשמוע ממך וגם לשוחח טלפונית – אם תשאירי פרטי קשר!
      להת' ולהשתמע,
      גלית

  5. ורד צדוק הגב

    אשמח לשמוע את ההדרכה

    • גלית ויידמן ששון הגב

      הי ורד,
      תודה על ההתעניינות! האם זה עוד רלבנטי? אם כן, נרשמים בקישור הבא: http://feelfamily.co.il/webworkshop?ref=blogg ואז מקבלים לינק כניסה להדרכה. נשמח ממש לראות אותך!
      או שאת מעוניינת בהדרכה לגבי קורס הכשרת הורים? הקלטה שלה נמצאת כאן (הקורס כבר התחיל וייתכן שיש מקומות בודדים אחרונים ממש): http://feelfamily.co.il/webcoachers/
      יום מבורך,
      גלית

השארת תגובה ל-גלית ויידמן ששון

ביטול