מה הקשר בין שפע, הורות וגבולות?

   

הבוקר, כשקפצתי לגליה ויואב לכמה דקות, מצאתי את גליה יושבת על שולחן המטבח ובדיוק מסיימת לכתוב משהו. “רוצה שאקריא לך מה כתבתי על הקשר שבין שפע, הורות וגבולות?” היא שאלה. “ברור”. וכשהבנתי במה מדובר הרגשתי שאנחנו ממש חייבות לשתף גם אתכם והעליתי את זה מיד לאתר שלנו. כי זה כל-כך עמוק ועושה הבנה טובה על הורות מקרבת, וכתוב יפה וחכם. בקיצור מזמינה אתכם לפנות לעצמכם כמה דקות ופשוט לקרוא את הפוסט הזה –

מה הקשר בין שפע, הורות וגבולות?

כתבה: גליה לבנה

כולנו רוצים שיהיה לנו יותר, זוהי תנועה טבעית של האדם, המחשבה על התרחבות ושפע, היא ראויה ואף רצויה כי יש בה תנועה של התפתחות. לשפע היבטים רבים שלא בהכרח קשורים רק בכסף. הם קשורים ביכולת שלנו להתרחב. להתרחב בתוכנו, להתרחב ביחסים שלנו עם כסף/שפע ולהתרחב ביחסים שלנו עם הקרובים אלינו ביותר ועם הסביבה המקיפה אותנו על כל מעגליה.

ההתרחבות שלנו כהורים היא  עוד נתיב ליצירת שפע דרך היחסים שלנו עם ילדנו.
במילה שפע חבויה גם המלה השפעה, כלומר, היכולת שלנו כהורים לממש את יכולת ההשפעה שלנו.
השפע/ההתרחבות מתאפיינת בהתרחבות הפנימית של כל אחד ואחת מאיתנו.

כשמדובר על נישת ההורות כשאנחנו מגיעים למפגש עם הילדים שלנו כשהלב שלנו מצומצם/סגור/חלקי/מתנדנד או מוגבל בפתיחותו באופן מסוים מול הילד/ה שלנו, אנחנו באופן לא מודע מצמצמים את יכולת ההשפעה המרחיבה שלנו מעצמנו ומילדנו.

רבים מאתנו חווינו כילדים חוויות של חוסר מקום, ביטול, חוסר יכולת לבטא את עצמנו וגבולות נוקשים שגרמו לנו לאט לאט לצמצם את עצמנו ולפתח דפוסי התנהגות הישרדותיים מול ההורים שלנו. זה יכול היה (ועדיין) להתבטא בריצוי, בהתמרדות, בהשקטת הרצונות שלנו או בצעקה בלתי נשמעת.

דפוס הישרדותי כזה או אחר צמצם אותנו בתור ילדים וקלע את השפע שלנו בתוכנו, לתוך נתיב של שכחה.  הצטמצמנו.

הורות משפיעה, מרחיבה ומצמיחה, היא בעיני הורות שיותר ויותר מאפשרת לילדים שלנו, לחוות את עצמם  מלאים ושופעים, הורות שבה אנחנו כהורים רואים אותם, מאפשרים להם בחירה, מקום מולנו, כשאנחנו לא נותנים לגודלם הפיזי לצמצם את גודלם הפנימי הרגשי המחשבתי
כשאנחנו לוקחים את הרצונות של הילדים שלנו בחשבון, ולא שוכחים את שלנו
כשאנחנו מקיימים שיח שיש בו דיאלוג והקשבה ושהוא לא חד צדדי (שבו אנחנו קובעים והם מבצעים)
כשאנחנו מצליחים להיות שם בשבילם בנוכחות –

אנחנו מעבירים לילד/ה שלנו מסר חד משמעי, שהוא רחב, יודע, שהאמירה שלו חשובה לא פחות משלנו, שיש לו מקום ראוי ויכולת להשפיע על עצמו עלינו ועל הסביבה.

כשאנחנו מגבילים אותו ושמים לו גבולות נוקשים וכוחניים ולא מוכנים לתת לו מקום להיות חלק משיח רחב יותר, שבו ניתנת לו האפשרות פשוט להיות, אנחנו לאט לאט מצמצמים אותו, עד שיצטרך (על מנת לשרוד) לוותר על מי שהוא, על השפע שבו ויאלץ לפעול בפעולה לא מדוייקת שהתנועה שלה היא תנועת חוסר של ריצוי/השקטה/מרידה/כעס בלתי נגמר.

ועכשיו כהורים הבחירה וההשפעה בידנו. אנחנו יכולים לבחור להרחיב או לבחור להחריב.
אני בוחרת בלהרחיב!

השאירו לנו תגובה...

2 תגובות

  1. מלי ארגמן הגב

    מהמם גליה! פשוט מעולה!

  2. שני מנטין הגב

    גליה, כתבת מהמם.
    כל מילה מדויקת.
    תודה!

השארת תגובה